Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ג'ויה תל אביב - סניף רמת החייל

ג'ויה רמת החייל


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הפסטה, אורקייטה מופלאה, מבושלת כאן אל דנטה, בדיוק כמו שצריך, והרוטב... אוי, איזה רוטב... תרד, זיתים, עגבניות מיובשות וכמובן צ'ילי..." גיל ח' עמית מתמוגג מהתפריט האיטלקי המשובח של ג'ויה, רמת החייל, תל אביב

לפעמים נכנסים למסעדה, ועוד לפני שמתיישבים מרגישים אווירה של כיף באוויר. יכול להיות שהאווירה הזו לא מעוגנת במציאות, לפעמים האוכל לא יהיה מספיק טוב או שהשירות ילקה בחסר, אבל את האווירה של המקום אף אחד לא יוכל לקחת ממנו. ג'ויה, מסעדה איטלקית בתל אביב, היא מקום שכיף להיכנס אליו, ולמרבה השמחה לא מאכזב גם ביתר החזיתות.

אז נכנסנו לסניף ברמת החייל, קרוב לבית (לא לבית שלי, אבל לבית). הדבר הראשון שהרגשנו הייתה אותה אווירת הכיף באוויר. מצד אחד, יש את העיצוב של המקום, כיאה למסעדה איטלקית. שולחנות מרובעים, המון עציצים, מראות על הקירות ותחושת מרחב. מצד שני יש את המלצרים שמצליחים להעביר אווירה מחויכת, יעילה ונעימה. התיישבנו לנו באחד השולחנות המרובעים, והתחלנו.

ג'ויה יודעת את העבודה


כדורי הריזוטו המטוגנים שהובאו אל שולחננו היו מענגים עד כדי כך שתהיתי כיצד ניתן יהיה להתעלות עליהם. הריזוטו המתובל שנח לו בתוך המעטה הקריספי עם גבינת הפרמזן שפוזרה בנדיבות ממעל הגיע עם רוטב עגבניות חמצמץ שהיה בדיוק התוספת המושלמת כדי לסתור את הטעם העשיר של הכדורים עצמם. תענוג של סתירות.

יחד עם כדורי הריזוטו הגיעה מנה של גלילות חצילים מושחתת עד כדי כאב, אבל טעימה עד כדי צרבת. מסוכן, תזהרו. קשה להפסיק עם הדבר הזה. גם הברוסקטה היומית שהייתה תערובת אלוהית של רוטב שמנת, מחית כמהין, גורגונזולה, פרמזן ו... תחזיקו חזק, ביצה קשה! הייתה תענוג בלתי ניתן לסירוב. לפני העיקריות כרסמנו בהנאה סלט אנדיב מרענן עם גבינת גורגונזולה ותרד, ומתקתקות מענגת של אגסים טריים. מדהים ומומלץ.

ומה זה איטליה אם לא פסטות?


עכשיו הגיע תורן של הפסטות, ואיזה פסטות... כיאה למסעדה איטלקית השף של ג'ויה יודע איך צריכה פסטה אמיתית להיראות ולהיטעם. ניוקי סלמון, נשמע פשוט? נסו ניוקי שנמים להם ברוטב של יין לבן ושמנת, עגבניות שרי, אספרגוס וכמובן – סלמון, מלך הרוטב הזה. טעמו של הסלמון אמנם עדין, אך ניכר לא רק בנתחים עצמם אלא ברוטב כולו. מנה שכל כולה שיר הלל לים.

המנה שהוכתרה כמנת הדגל מבחינתי הייתה פסטת הקיץ העוקצנית. אזהיר תחילה שמדובר במנה חריפה. אם אתם לא מאוהבי החריף כנראה שתיאלצו לוותר עליה, וחבל כי הפסטה, אורקייטה מופלאה, מבושלת כאן אל דנטה, בדיוק כמו שצריך, והרוטב... אוי, איזה רוטב... תרד, זיתים, עגבניות מיובשות וכמובן צ'ילי. הרבה צ'ילי. זוגתי שתחיה שאינה מאנשי החריף טעמה, ולאחר מכן נאלצה להביט בקנאה כשאני מחסל את המנה כף אחר כף, נאנק מעונג ומזיל דמעה בסיום. קצת מהחריפות, הרבה כי נגמר.

ופיצות, אסור לשכוח פיצות...


בשלב הזה הרגשנו די מלאים, אבל המלצר שאל אם נרצה לטעום את פיצת הבית, פיצה ג'ויה. סירבנו, ואז הוא סיפר לנו שמדובר בפיצה קריספית במיוחד עם גבינת מוצרלה, עלי ארוגולה, ושאר רכיבים מענגים, חשבנו לעצמנו שמדובר בכל זאת במסעדה איטלקית, אז החלטנו לנסות ולמצוא מקום. הפיצה שהגיעה ענתה על כל הציפיות. הבצק התפצפץ בין השיניים והעלים הטריים עם שמן הזית וגבינת הפרמזן שפוזרה בנדיבות גם כאן עשו לנו לבכות, גם הפעם בעיקר כי היינו מלאים מכדי לסיים את החתיכה האחרונה (מזל שאפשר לארוז).

נכון, היינו מלאים, אבל מה אני תמיד אומר? קינוחים נכנסים לקיבה נפרדת! לאור זאת הזמנו בלי היסוס את שתי המנות הראשונות בתפריט הקינוחים, פנקוטה אספרסו שטעמה כטעמו של קפה משובח במיוחד והגיעה עם כדור גלידה מעליה, וכמובן איך אפשר בלי קרם הברולה המושלם שאין כמו לנפץ את חלקו העליון כדי להגיע לאושר שמתחת.

בדרך כלל אני מספר איך אחרי הארוחה קמנו ויצאנו, הלכנו לדרכנו עייפים אך מרוצים, אבל הפעם לא זה מה שקרה. אחרי הארוחה המשכנו לשבת שם, מרגישים כמו זוג איטלקים שמתחמם תחת קרני השמש המלטפות בנאפולי, רומא או כל עיר איטלקית גנרית שתבחרו, וחיכינו שהאוכל ירד, סופגים עוד קצת מהאווירה הכיפית שבאוויר. דה ג'ויה.