Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מקסיקנה בתל אביב

מקסיקנה תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"סלט פלנייה – סלט מתקתק המכיל חסה, אננס טרי (תענוג!), קולורבי, אבוקדו, שרי, בצל סגול ופקאנים ברוטב ויניגרט, שקשר את המרכיבים והחמיא לכל אחד מהם בנפרד ולכולם ביחד..." בין שלל מסעדות בתל אביב גיא סופר-זמרני בחר להעביר ערב חם וקייצי במקסיקנה: מרגריטות צוננות, אוכל סוחף ומוזיקה שמכניסה לאווירה שמחה וכיפית

קיץ. חם. המחשבה על בירה קרה עושה לי רק טוב. לאיפה הולכים לשתות איזו בירה צוננת? אני צריך מקום עם אוכל טוב, לא איזה בר. "אתה יודע מה? יש לי רעיון". חבר שלי הבריק – קורה לו לפעמים. "הדבר היחיד שאפילו יותר טוב מבירה קרה הלילה – מרגריטה קפואה!". הבטנו אחד בשני למשך כמה שניות ורצנו לרכב.

כללי אצבע של מסעדות בתל אביב: אוכל, שתייה, אווירה טובה
יש המון מסעדות בתל אביב שאני נכנס אליהן קודם כל בשביל האוכל, ואחר כך כל השאר. אבל למרות שאני על איכות האוכל לא מוכל להתפשר - למקסיקנה אני נכנס קודם כל בשביל האווירה. המסעדה הומה קהל כמעט תמיד, אבל נעים לשבת ולדבר גם כשעמוס. על הקירות תלויים קישוטים אצטקיים, שמושכים את העין לפה ולשם, ומוזיקה ספרדית עליזה מתנגנת ברקע. הצוות חייכן, והשירות מהיר ואדיב.

הגענו. לקח כמה דקות, אבל מצאו לנו שולחן פינתי עם בריזה מצויינת, ומייד הגיעה מלצרית עם תפריטים. "קודם כל שתי מרגריטות! אחר כך נדבר". "מה אתם ממהרים כל כך? תציצו בתפריטים, אני חוזרת עוד שנייה". אמרה וקיימה: כמה שניות אחרי היו לנו דוגמיות של מרגריטות על השולחן – הקלאסית: טאקילה עם טריפל סק, ליים וסוכר, מרגריטה מנגו, מרגריטה תות, וגרסה של מרגריטה קוקוס שמכילה גם שמנת. אני בחרתי להתפרע עם מרגריטת הקוקוס, הוא בחר בתות הסולידי יותר. ועכשיו, כשהצטננו, היינו בשלים לעבור לאוכל עצמו.

אוכל, קדימה אוכל
התפריט של מקסיקנה ידידותי לצמחונים וטבעונים, זה טרנד די חדש שתפס לאחרונה בקרב מסעדות בתל אביב, ואני לגמרי בעד. לאות הזדהות אפילו לקחנו סלט למנה הראשונה: סלט פלנייה – סלט מתקתק המכיל חסה, אננס טרי (תענוג!), קולורבי, אבוקדו, שרי, בצל סגול ופקאנים ברוטב ויניגרט, שקשר את המרכיבים והחמיא לכל אחד מהם בנפרד ולכולם ביחד. ידענו שזו טעות, אבל המשכנו לנשנש עד עלה החסה האחרון.

ובכל זאת, כדי לא להצטמחן יותר מדי, לקחנו גם נשנוש קרניבורי, בדמות שרימפס בשרניים ולוהטים, שהוגשו ברוטב חלפיניו-ליים עשיר וחוסלו כמעט בין רגע.

טעימות ממקסיקו
למנה העיקרית כבר הלכנו על ההארד קור המקסיקני האמיתי: דוס מקסיקנוס. מנת טעימות זוגית כוללת שלושה סוגי סלסות: פיקו דה גאיו (עגבניות), גווקאמולי (אבוקדו) ובלאנקה (שמנת); שתי תוספות, בדמות פריחולס (שעועית שחורה) ואורז מקסיקני (עם טעמי ליים וכוסברגה); שלושה סוגי בשרים בבישול איטי: ברבקואה (בשר בקר), צ‘ילי קון קרנה ועוף ברוטב מולה הסודי, שמכיל למעלה מארבעים מרכיבים; וגבינת צ'דר כדי לפזר על הכל מלמעלה. כל זה מלווה בטורטיות חיטה וקמח תירס, ומפה זה מיקס אנד מאץ' - כל אחד מרכיב לו על הטורטיות בדיוק את מה שהוא אוהב, בכמויות שהוא אוהב, ולא באמת איכפת לאף אחד אם נוזל קצת רוטב ימינה או שמאלה מהטורטייה – הצוות כבר בהיכון עם המפיות.

הכל היה טעים בטירוף. הצ'ילי קון קרנה, למשל, הוא חרפרף בביצוע המקומי, אז שילבתי אותו עם הרבה שמנת חמוצה ואורז. את הברבקואה אהבתי דווקא עם סלסת העגבניות. העוף, שבא עם רוטב משלו, השתלב נהדר עם כל התוספות והסלסות. ובכל מקרה - את גבינת הצ'דר שמתי על הכל, אין שום דבר שצ'דר מסוגל להרוס. ובכלל, מי אמר שאסור לשחק עם האוכל? הרגשתי קצת כמו גארפילד בסוף הארוחה... חבל שאוכל מקסיקני לא יודע לשחק שחמט.

עוד ראוי לציון שהכמויות אדירות. בשלב מסויים ניגשו לשאול אם אנחנו רוצים תוספות, אבל כבר לא היינו מסוגלים. הסתפקנו בעוד סיבוב מרגריטות, שהרי לשם כך הגענו.

קינוחים מהרחוב
מקסיקו אמנם לא ידועה בקינוחים שלה דווקא, אבל בתפריט של מקסיקנה מצאנו דווקא כמה דברים מעניינים. לצד הצ'ורוס והפלאן הסטנדרטיים, או אורח בדמות פאדג' שוקולד, הופיע, למשל, קינוח מסקרן בשם קרמה דה קנלה: קרם וניל-קינמון עם בננות מקורמלות, על מצע של בראוניס, רוטב קחטה, שברי בוטנים וקוקוס קלוי. או מוס מונטזומה: מוס שוקולד נוגט עם שבבי צ'יפוטלה, קוביות בראוניס, בננות מקורמלות, אננס צלוי, קראנץ' קרמל שקדים וטיפות ליקר קלואה מקסיקני.

למרבה הצער, אנחנו בשלב הזה לא באמת יכולנו לאכול קינוח, למרות שרצינו. אז תחת מחאה הזמנו פעמיים "פלאטוס", מאין קרטיב רחוב מקסיקני – אני נשארתי צמוד לקו הקוקוס, והוא עבר לאננס. הסיום הצונן היווה סיכום מושלם לארוחת השחיתות, וקבענו לחזור לסיבוב חוזר בהמשך הקיץ.