Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת סיטרה בתל אביב

סיטרה תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"מהיבשה - טורנדו רוסיני. נתח שמנמן של פילה בקר עשוי במדויק (מדיום-וול כדי שגם האישה תוכל להנות) שמעליו כבד אווז ברוטב פורט מצומצם לצד פירה חלבי שממש נמס על הלשון..." גיא סופר-זמרני והאישה ההריונית שלצדו מתמוגגים מהטעמים המיוחדים של סיטרה תל אביב

כבר למעלה משלושה חודשים שמסעדות מהוות עבורנו אתגר: רשימת האיסורים של האישה כוללת את כל מיני הקרפצ'יו והסביצ'ה, כל בשר או דג שמבושל מתחת לדרגת מדיום וול, כל מה שקשור לאלכוהול, כל מה שכולל ביצים חיות (לדאבון הלב, בעיקר קינוחים) וספיחים כמו נבטים. הבשורות הטובות הן שזה יעבור בערך עוד חצי שנה (ביחד עם הזמן הפנוי שלנו לצאת למסעדות באופן כללי). הבשורות הפחות טובות הן שאני מטופל באישה עצבנית ושוחרת מדון, שגעגועיה לסושי מעבירים אותה על דעתה. אין פלא שהזוגיות כמעט עלתה על שרטון כשלקחתי אותה לסיטרה באחד הערבים, בכוונות טובות ומפנקות, רק כדי להיתקל בתפריט יפני שלם.

את המשבר מנעה ציפי, אחראית התפריט היפני של המסעדה. עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה במטבח היפני, ורקורד במסעדות כמו קיוטו, יקימונו וסושי סמבה, ציפי מכירה לא רק את המטבח היפני על בוריו – אלא גם את הבעייתיות שלו כלפי ציבור ההריוניות, וחשוב מכך: את הפתרונות. "ואם אני אעשה לך סושי צמחוני, בכלים נפרדים שעברו חיטוי?" היא שאלה. האישה נדלקה כמו פרוג'קטור בבלומפילד. כעבור כמה דקות היא כבר נשנשה בשמחה סלט שורשים אסייתי, עם צנון, סלק, גזר וקולורבי חתוכים לג'וליינים, ברוטב ווסאבי חרפרף, בצל ירוק, שומשום שחור ונענע. הפינוקים הגיעו זמן קצר אחר כך: לאישה אונארי ספיישל, כיסון טופו ממולא באורז ובירקות קצוצים דק-דק-דק: דלעת יפנית, פטריות, אספרגוס, מלפפונים, וכל טוב הארץ. "קצת סויה, והופ – לפה!", הורתה ציפי. האישה צייתה והחלה לדמוע מרוב אושר, כך שאפילו לא טרחתי לשאול אם טעים לה. במקום, התרכזתי בפינוק שלי: זוג שיפודי סקאלופ, מוגשים על עלה בוק-צ'וי לצד ביצת שליו ומצופים שבבי שקדים. גם מנה זו הגיעה עם הוראות ההפעלה: "עטוף את הסקאלופ והביצה בעלה, שלוף החוצה את השיפוד - וישר לפה". כמה פשוט - ככה טעים.

המשכנו לעוד קצת סושי: קומבינציית סשימי עבורי, שכללה נתחי טונה, מוסר וסלמון טריים, שהוגשו בכוסיות קטנות על מצע של קרח, כפי שמקובל ביפן. רול צמחוני לאישה, שכלל אבוקדו, שיטאקי, דלעת, מלפפון, אספרגוס ובצל ירוק, עטופים באצה לבנה (את האצות הלבנות, דפי הסויה של האינארי וכל החומרים הייחודיים מקבלת ציפי במשלוח היישר מיפן) ושומשום שחור. האישה הייתה ברקיע השביעי. כמה ברקיע השביעי? ברמת אסמסים מיידיים לחברות הריוניות בדבר התגלית.

אחרי ההתחלה המבטיחה הזו שברנו חזק לתפריט הרגיל. את המנות העיקריות בחרנו מהספיישלים: מהיבשה - טורנדו רוסיני. נתח שמנמן של פילה בקר עשוי במדויק (מדיום-וול, כדי שגם האישה תוכל להנות) שמעליו כבד אווז ברוטב פורט מצומצם לצד פירה חלבי שממש נמס על הלשון. מהים - פילה דניס על תבשיל בסגנון איטלקי עם נקניקיות מרגז ומולים, ברוטב חמאה, יין לבן, עגבניות, שום, צ'ילי חריף, סלטון של מיקרו כוסברה ועשבי תיבול. הרוטב העשיר והנקניקיות המעקצצות נתנו קונטרה נהדרת לדג העדין, שמצידו הפליא במרקמים: בשר לבן ורך ועור מתפצח.

כמו כל התפריט, גם הקינוחים היוו הפתעות. מהמטבח היפני – טפיוקה בחלב קוקוס, עדין מאוד ומתקתק-חמצמץ, שהוגש עם סורבה קוקוס, תותים, אננס טרי ונענע. מהמטבח שאינו יפני - ספרה לימון: כדור כתמתם של קציפת גבינה על בסיס פירורי עטופה בקרם לימוני, שהוגש לצד שברי מרנג, מעין ג'ל לימונענע וסלט תותים והדרים על גבינת שמנת.

יצאתי משם עם אישה נינוחה ומפויסת. טיילנו שעה בטיילת חוף הצוק הדרומי כדי להוריד את האוכל והמהמנו על כמה שהמקום יפה, וכמה הלוקיישן מטריף, וקרוב לים, וכמה שהאוכל טעים ומיוחד. האישה רצתה לחזור כבר למחרת, לעוד קצת סושי. וגם ביום שאחרי. אבל גם אם לא נבלה שם את כל ארוחות הערב שלנו מעתה ועד הנצח – בטוח נחזור אחרי הלידה: במהלך הערב גילינו שהם עושים גם אירועים.