"הסטייק גם היה מוצלח, מעט חרוך מבחוץ ואדום ועסיסי מבפנים – מדיום, בדיוק כמו שביקשתי עם קצת רוטב צ'ימיצ'ורי בצד. לא יודע אם יצא לכם לראות את הפרסומת של שייקה אופיר ל"אדום לאדום", אך הסטייק של לחם בשר בהחלט עובר את "מבחן הביס"..." יונתן שטרנברג מגיע לסניף החדש של לחם בשר במתחם הרכבת בירושלים
לפני כשלושה חודשים נפתחה במתחם הרכבת בירושלים אחות קטנה למסעדה הבשרית הכשרה מנמל תל אביב – לחם בשר. כמו שאפשר לנחש משם המקום, התפריט מציע מגוון מצומצם וממוקד של מנות וכולל נתחי בשר טרי המיושנים במקום, דגים, מאפים הנאפים בטאבון גדול וגם מספר מנות מבוססות ירקות, כך שגם צמחוניים יוכלו למצוא את עצמם ולא לצאת רעבים.
הגענו באמצע שבוע ירושלמי חורפי וגשום ובחרנו לשבת בחלל הפנימי המשקיף על הטאבון. למסעדת לחם בשר ירושלים יש גם מרפסת מקורה אך עם טמפרטורות של חמש מעלות ומטה לא התלבטנו הרבה. החלל מרשים וגדול, עם תקרות תעשייתיות גבוהות, בר ומספר חללי ישיבה שאת חלקם ניתן גם לסגור לאירועים או לקיים אירועים גדולים יותר בכל המסעדה – עד 100 איש. חשוב לציין שהמסעדה כשרה למהדרין וכל הבשר שמוגש הוא מבית "אדום-אדום" בהשגחת הרב מחפוד.
אחרי עלעול קל בתפריט והתייעצות עם המלצרית הזמנו את הראשונות. מכיוון שבן לווייתי לביקור בלחם בשר היה צמחוני (מהסוג שאוכל דגים ולא בשר) אז בחירת המנות הייתה בהתאם. סלט רענן של קינואה אדומה אורגנית, סלק, חמוציות, אגוזי לוז ועשבי תיבול היה מוצלח מאוד. תיבול טוב, חמצמץ ושילוב מרקמים טוב שידרגו את הסלט הצבעוני. טעמנו גם "לחמעג'ון" טלה. הגרסה של לחם בשר, שונה מאוד מהלחמעג'ון הקלאסי והשטוח שניתן למצוא ברחבי איסטנבול או טורקיה בכלל ולמעשה מדובר במעין קלצ'ונה או סמבוסק ממולא בשר וירקות. המאפה הוגש חם מהטאבון על קרש עץ לצד טחינה ושמן זית. הייתי שמח עם המלית הייתה מתובלת יותר אך כשיש מאפה חם וריחני שהרגע יצא מהטאבון, קשה להתלונן. טבילה בשמן זית ועוד ניגוב מהטחינה, המנה חוסלה לפני שהספיקה להתקרר. מנת הסביצ'ה קיבלה טעמים אסייתיים ונתחי המוסר שהרכיבו את המנה הושרו קלות ברוטב יחד עם ירקות פריכים. מנה מעניינת המתאימה לחובבי שילובים לא שגרתיים.
המלצרית חזרה לקחת את הזמנת המנות העיקריות ובינתיים קיבלנו שתי כוסות של יינות החודש מבית "הרי גליל". יראון ומירון, שני בלנדים שחביבים עלי במיוחד, האחד מבוסס קברנה והשני מבוסס סירה, יינות שבהחלט מתאימים לתפריט של לחם בשר. את היין לא הגישה המלצרית, אלא משגיח הכשרות הצמוד שגם פתח את הבקבוק ומזג לכוסות – חלק מהטריטוריה כשמדובר במסעדות כשרות למהדרין.
לעיקריות, אני הזמנתי סטייק אנטריקוט ושותפי לארוחה בחר במנת הסלמון. הדג היה עשוי טוב וטעים, תיבול עדין שהבליט את טעמי הסלמון שהוגש על מצע של ירקות מוקפצים בשמן זית ושום, לבבות ארטישוק, עגבניות שרי, שעועית ירוקה שנתנו הרבה צבע וטעם. הסטייק גם היה מוצלח, מעט חרוך מבחוץ ואדום ועסיסי מבפנים – מדיום, בדיוק כמו שביקשתי עם קצת רוטב צ'ימיצ'ורי בצד. לא יודע אם יצא לכם לראות את הפרסומת של שייקה אופיר ל"אדום לאדום", אך הסטייק של לחם בשר בהחלט עובר את "מבחן הביס".
הרבה מקום לקינוח לא נשאר אז החלטנו לחלוק קוקילידה – עוגיות שוקולד רכות ועשירות עם גלידת וניל וסורבה קוקוס כאשר מעל הכל מוזלף רוטב שוקולד חם ואגוזי מלך. אני בדרך כלל סקפטי כשמדובר בקינוחים פרווה ונכון שקשה להשוות גלידת וניל פרווה לגרסה החלבית, אך השוקולד ושאר התוספות המושחתות הופכות את הקינוח למוצלח מאוד. אספרסו קצר לסיום, המתנה של עשר דקות להפוגה מהגשם שמיאן להפסיק והליכה מהירה לעבר הרכב. למזלנו, חנינו קרוב.
