Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מקסיקנה בתל אביב

מקסיקנה תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"לשולחן הגיעה פלטה רותחת עם רצועות פילה בקר, פלפלים ובצל, פריחולס – השעועית השחורה הנפלאה, אורז ליים, סלסות ובצד טורטיות (לבחירה – מתירס או חיטה) בתוך מגבת. פעלתי לפי ההוראות המדויקות של הפלייסמנט..." ליאור פנחסי מגלה את שגרירות מקסיקו הקולינרית בארץ הלוא היא מקסיקנה בתל אביב

"מה אני עושה עכשיו??? איך אני ממשיך את חיי?", שאלתי את מיכל בעיניים קרועות, כשברקע רצות כתוביות סיום הפרק האחרון של 'שובר שורות'. "יאללה, לסדרה הבאה", השיבה. "זה לא הולך ככה", השבתי, "אני בן אדם עם רגשות! צריך להתאבל איזה חודש ואז נראה". "או שפשוט נטביע את יגונך במרגריטה או שתיים במקסיקנה?", הציעה מיכל. וואו, היא מכירה אותי כל כך טוב.

גשם שוטף הריץ אותנו מהרכב למסעדה, והקור של נובמבר מיד הוחלף בבועה שמשית עליזה בצבע אדום-צהוב עם סמלי אינקה וקקטוסים המעטרים כל פינה ומוזיקה ספרדית נעימה ברקע. כבר כשהתיישבנו, קיבלנו כוסיות מרגריטה ליים וקוקוס על בסיס חלב, טעימות מאוד ואלכוהוליות במידה, שהכניסו אותנו לאווירה. כמובן שהזמנו שתי כוסות גדולות וקצת הצטערנו שאיחרנו את
ה-Happy hour בין 19:00-17:00, כי אז מי שמזמין מרגריטה אחת, שותה עד 19:00 כאוות נפשו.

הבטנו בקהל שהיה מגוון מאוד, ישראלים לצד תיירים. בשולחן לידנו ישבו ארבעה מקסיקנים. זה לא הפתיע אותנו. מקסיקנה, שהיא המסעדה המקסיקנית הוותיקה בארץ (מאז 2006), ידועה בנאמנותה למקור במגוון מאכלי המטבח המקסיקני והטקס-מקס שלה. שמחנו לשמוע שלאחרונה התרענן התפריט והושם דגש רב עוד יותר על אוכל מקסיקני אותנטי.

האווירה הנעימה והידידותית במסעדה מתחילה כבר בפלייסמנט שמלמד את הישראלי "עשה ואל תעשה", ובתפריט, שמסביר יפה את כל השמות והמונחים של המנות ורכיביהן, עם דרגות חריפות, ואילו מנות מתאימות לצמחונים, טבעונים ורגישים לגלוטן. המלצרים עברו בין השולחנות, ענו בפירוט על כל שאלה ועודדו לשאול עוד. ממש שגרירות מקסיקו הקולינרית בישראל.

הרגשנו מוכנים להזמין. לפתיחה, הרבע תימני שבי, אותו רבע שדורש מנה הגונה של חריף בכל מאכל, ביקש לטעום את הנופאלס וחלפניו, שזה בעצם סלט ירקות עם קקטוס כבוש וחלפניו ברוטב חלפניו לייט. הוא בהחלט לא יצא מאוכזב. חריף-חריף וטעים-טעים. לקחנו גם את הנאצ'וס קון קסו. הנאצ'וס הפריכים, חטיפי הטורטייה תירס העשויים במקום, התפצחו בפה והגיעו בליווי "פיקו דה גאיו" – סלסת עגבניות מקסיקנית, "פריחולס" – שעועית שחורה שהפתיעה בטעמה, וגבינת מוצרלה מותכת מעל. הבנו למה זו אחת מהפתיחות היותר פופולריות במסעדה, ולא רק בגלל הגודל הנדיב שלא אופייני למנה ראשונה. פשוט מנה כיפית.

לעיקרית מיכל בחרה באנצ'לדס פויו. לשולחן הגיעו שתי טורטיות במילוי עוף מעושן בצ'יפוטלה וגבינת מוצרלה עם גבינת צ'דר מותכת מעל. בבחירה בין רוטב חריף למתוק, מיכל בחרה 'מולה פובלאנו' – רוטב ייחודי, מעין שוקולדי, שמכיל בין 30 ל-60 מרכיבים והעניק מתיקות מעודנת. מנה שונה מכל מה שהכרנו. חוויה של טעמים בפה. המנה לוותה בתוספת פאפס בצ'יפוטלה – פלחי תפו"א ברוטב צ'יפוטלה מיונז שהיו מעולים וחוסלו בשניות. אני, שאוהב לשחק עם האוכל שלי, נהניתי מאוד מהפחיטס קרנה שלי. לשולחן הגיעה פלטה רותחת עם רצועות פילה בקר, פלפלים ובצל, פריחולס – השעועית השחורה הנפלאה, אורז ליים, סלסות ובצד טורטיות (לבחירה – מתירס או חיטה) בתוך מגבת. פעלתי לפי ההוראות המדויקות של הפלייסמנט והרגשתי מינימום גורדון רמזי. גם מנה נדיבה וטעימה, גם 'גלגל אותה בעצמך', מה צריך יותר מזה?

לליווי העיקריות ביקשנו קולה, אבל המלצר שלנו הציע לנו לנסות את המשקאות הקלים המיוחדים של המסעדה, וזו הייתה המלצה נהדרת. אקווה די חמייקה, משקה מפרחי היביסקוס מיובשים, היה מרענן ביותר וההורצ'אטה – משקה קל מאורז, חלב וקינמון, היה פשוט נפלא, נגמע בשניות והוזמן בשנית.

היה קשה לבחור מתפריט הקינוחים החדש, אבל בסוף הלכנו על הקרמה דה קנלה, שהתגלתה כשכבות-שכבות של עונג: בתחתית בראוניז נימוחים, מעליהם קרם וניל-קינמון ובטופ בננות מקורמלות עם שברי בוטנים וקוקוס קלוי המעניקים קריספיות, והכול בזיגוג רוטב קחטה (ריבת חלב על בסיס חלב עזים). סיום נהדר לארוחה מיוחדת ושונה שהשאירה טעם של עוד בפה. בדיוק כמו הסיום של 'שובר שורות'.