1868 -ירושלמית בפאסון צרפתי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

  חללים מקומרים מטוייחים לבן, תאורה נעימה ולא עמומה מידי וריצוף אבן. השולחנות ערוכים במפות מעומלות, הסכו''ם מבריק, הכוסות סדורות בשורה, מוזיקת ג'אז קלה ברקע , כמו שצריך.


תגיד לי, לא השתגענו? שאלה אישתי בדרך אל העיר. למה השתגענו שאלתי, '' לנסוע עד ירושלים בשביל לאכול זה קצת מוגזם לא? '' אז זהו. שלא.


1868היא שנת הקמתו של בית האבן בו שוכנת המסעדה אליה היו מועדות פנינו. מרחוב דוד המלך מובילה כניסה צרה שהיא רק המסדרון המוביל אל גן העדן. כי מרגע שעזבו רגליכם את המבואה שכל כולה ירושלים של מטה, ברור לכל שיש גם עולמות עליונים. חללים מקומרים מטוייחים לבן, תאורה נעימה ולא עמומה מידי וריצוף אבן. השולחנות ערוכים במפות מעומלות, הסכו''ם מבריק, הכוסות סדורות בשורה, מוזיקת ג'אז קלה ברקע , כמו שצריך. כשהמארחת ניגשת להציע מנות ובעקבותיה הסומלייה (האיש שעל היין) , הפולניה שלי כבר לא נראית כמו מי שמודאג במיוחד מה''עליה'' לירושלים.

ראשון מגיע לשולחן מתאבן קטן. שלישיית ניוקי קטנטנים ברוטב פסטו – איתות קטן לבאות. מתכון קלאסי, אמנם, אך עם נגיעה אישית בדמות קלייה קצרה של הבצקנית. ברגיל אני מוצא שניוקי גם כשהוא טוב, נוטה לדביקות משהו, הקלייה העניקה לו את ה''טוויסט'' הרצוי.
היין שמוגש כאן כשר, כמו כל היתר ולכן כל היינותעל טהרת היקבים המקומיים. ביקשנו וקיבלנו קברנה סוביניון ומרלו ''תבור'' ושמחנו שהיינו כאחר העמים.

ועד שיגיע האוכל, נחתו על שולחננו מבחר לחמים מאפה הבית, האחד כהה ואגוזים משובצים בו והשני בהיר (אך כבד) והוא מצופה זרעוני קצח ולידם שלש קעריות: טפנד, קציפת חציל וקציפת פלפל (אדום, לא שחור), האחת נחמדה מרעותה. קציפת הפלפלים הזכירה מנה דומה שטעמתי בעבר ב מסעדה מצוינת בפריס. שמחתי.

אחר כך הגיעו שתי יצירות, אספרגוס חלוט עם בקבוקוני לימון ושמן זית (38 ₪) ושתי וערב של אנדיב, אגוזים וקרוטונים (40 ₪). המנות יפהפיות. טעימות, מקוריות, משלבות ניגודים של טעם, של מרקם, של צבע וצורה . מה עוד אפשר לבקש מאוכל? .

כאשר נפגשים בחלל החיך המרירות של האנדיב וה''קריספיות'' שלו בשמנמנות של אגוזי המלך ושל הקורוטונים וביניהם מחבר רוטב מתקתק, נוצר דבר מה חדש וטוב. מעל גבעולי האספרגוס הונחו שבבי שקדים, בקבוקי (הקטנטנים האלה שמונחים בתוך פלח פרי ההדר) לימון, פירורי צ'ילי, מעט בלזמי ותמצית רוטב תמרים, השילוב היה מושלם.

הנחנו שמעל הרף הגבוה שהונח במנות הפתיחה, יקשה למנות העיקריות לדלג, אבל הן הצליחו. טורנדו רוסיני (140 ₪) וטריו דגי ים (115 ₪) עשו זאת בקלילות. נתח הפילה היה משובח (למרות הכשרות, האין זה פלא?) פרוסת כבד האווז (לא מפוטם, מדגישים בפניה המזועזעות של הגברת ''לא הגזמנו לנסוע לירושלים בשביל ארוחה''?) מצויין, שניהם עשויים בדיוק לדרגת מידיום, טובלים בציר בשר ויין. גם שלושת הפילטים (מוסר, דניס ובורי) שטוגנו מצד העור ואודו מצד הבשר והונחו האחד, על מצע של פירה רגיל, השני, על מצע פירה ירוק (פטרוזיליה) והשלישי על פירה אדום (בטטה. בניחוח וניל) היו מושלמים. נקודה.

לקינוח ביקשנו להיות מופתעים. קיבלנו שני אגסים שיכורים על מצע שערות קדאיף קלויות האחד אדמדם מבושל בקברנה והשני חיוור, מבושל בשרדונה, מנה נחמדה. עימם הגיעה עוגת שוקולד חמה שתוכה נוזלי וציפוייה פריך.

מרוצים חקרנו את החדר היפה, את בקבוקי היין, את המשפחה החרדית, וזוג חובשי הכיפות שחלקו את החדר בו ישבנו, והרגשנו רחוקים, רחוקים, רחוקים מתל אביב. ואם לוקחים גם את הערך המוסף בחשבון, מחיר הארוחה (כ-500 ₪ לזוג)הוא ממש מציאה כשרה, לא?

1868

המלך דוד 10, ירושלים
טלפון 02-6222312