Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת רוסטיקו בשדרות רוטשילד תל אביב

רוסטיקו


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הניוקי הקטנטנים והנגיסים עטופים ברוטב קליל וארומטי של גבינת מסקרפונה, תרד ושום, יחד עם ערמונים צרובים ונימוחים ובזיקת פרמזן. והריזוטו, הוי הריזוטו..." שפרה צח מלמדת את הבת "תובנות לחיים" (וכמובן גם על אוכל) ברוסטיקו, האיטלקייה בשדרות רוטשילד בתל אביב

"כשהחיים מועכים אותך, תמעכי אותם בחזרה", אני מלמדת את הילדה כלל בסיסי בהישרדות. כל מה שצריך זה קצת אלכוהול (כי כבר מותר לה), קצת אוכל טוב (כי היא אוהבת) ובעיקר אווירה כיפית שתחזיר לה את החיוך לפנים. אני אפילו יודעת איפה להשיג את השילוש הקדוש הזה. ברוסטיקו רוטשילד. ודווקא בשעות הערב המוקדמות והרגועות יותר, לפני שהמקום נעשה עמוס, כדי שנוכל לקחת לעצמנו את כל הזמן שצריך.

"ברור שעל הבר", אני מלמדת אותה את התשובה הנכונה לשאלת בר-או-שולחן, "זה כל הכיף". ברוסטיקו הכלל הזה נכון כפליים, כי הישיבה על הבר מספקת לא רק קשר שוטף עם הברמן אלא גם תצפית אל המטבח הפתוח. לנגד עינינו מלהטטת רלי השפית בשש מחבתות בו-זמנית, תוך שהיא מקפיצה-בוחשת-מסמיכה-מערבבת, כשמאחוריה מפיק טאבון האבן פוקאצ'ות ריחניות ופיצות מכל הסוגים, וריחות מעוררי תיאבון נישאים באוויר.

חיוך קטן כבר מתחיל להפציע כשהיא מתעמקת בתפריט האיטלקי – המטבח האהוב עליה. גל הברמן ממהר לחזק אותו עם הצעות לקוקטייל פתיחה. משהו על בסיס קמפרי אולי? היא מודה בביישנות שהיא לא ממש מתמצאת, אבל מעדיפה משהו לכיוון של מתוק ופירות יער, ומקבלת בברכה את ה"סלסה קובנה", שהוא מעין מוחיטו משודרג עם חמוציות ודובדבני אמרנה. אז ה"מלגרנו", קוקטייל הבית על בסיס קמפרי עם וודקה רימונים, הולך אליי, עד שהיא טועמת ממנו ומגלה שהוא דווקא טעים לה.

אותו הדבר קורה גם עם הראשונות שלנו. היא מעדיפה להתמקד במוכר והטוב – קרם חציל חרוך עם פלפלים קלויים ונגיעות אורגנו, בטעם קליה מודגש, וסלט קפרזה רענן, עם עגבניות שרי, מוצרלה בפאלו, קרוטונים ורוטב פסטו עוקצני שעוטף הכל. אבל אז היא טועמת ממנת הדגל שאני הזמנתי – לבבות ארטישוק צלויים בטאבון, עם כמהין לבנות וגילוחי פרמזן – ומתאהבת. מי אמר שהיא לא אוכלת ארטישוק?

בינתיים המסעדה מתחילה להתמלא, החלל נעשה תוסס יותר, השירים האיטלקיים המתנגנים ברקע הופכים קצביים יותר, ועוד שוט קמפרי מתקבל בברכה. לידינו על הבר אבא ובנו החייל, גם הם בסוג של זמן איכות משותף, והשיחה בינינו מתגלגלת בטבעיות על רקע האווירה המשפחתית שהמקום משדר. האבא ממליץ בחום על ספיישל היום שהוא אוכל – פילה לברק בטאבון ברוטב לימון ועשבי תיבול על קרם בטטה, עם כרישה מוקפצת שמוסיפה לו עוד רובד של טעם. המנה אכן נראית נהדר, אבל אנחנו מפנטזות מתחילת הערב על הפייבוריטים שלנו – ניוקי ערמונים וריזוטו פטריות. והנה הם, קבלו אותם! הניוקי הקטנטנים והנגיסים עטופים ברוטב קליל וארומטי של גבינת מסקרפונה, תרד ושום, יחד עם ערמונים צרובים ונימוחים ובזיקת פרמזן. והריזוטו, הוי הריזוטו, תבשיל שחמחם וחמאתי בטעם מודגש של פטריות, עם פטריות יער, פורטבלו, שמפיניון, כמהין ופורצ'יני. עכשיו החיוך כבר לא יורד לה מהפרצוף.

מה לקינוח? היא מנסה לטעון חלושות שהיא לא אוהבת פיסטוק, ולכוון אל פינוקי השוקולד שהיא מכירה, אבל אחרי כל תגליות הערב אני כבר לא מתרגשת. צ'אמבלה פיסטוק, בבקשה. לשולחן מגיעה צלחת לבנה ועליה מעין סופגניה אפויה מבצק שקדים ופיסטוק, טבולה ברוטב דובדבנים אדום עמוק, תלולית צחורה של קרם מסקרפונה בראשה, גלידת שוקולד לבן על ידה ופיסטוקים קלויים מעטרים אותה. נו, איך? אני אפילו לא צריכה לשאול. הבעת האושר על פניה אומרת הכל. אז בואי נרים עוד כוסית של לימונצ'לו קפוא לסיום. לחיים, רוסטיקו!