מסע אוכל בשטרסבורג

"פילה טרוטה על ז'וליינים של ירקות שורש, ברוטב אסיאתי. החיבור בין ההכנה המסורתית לרוטב הפיקנטי נתן טוויסט מעניין שהחמיא לבשר הדג העדין..." שפרה צח גאה להביא בפניכם את פנינות האוכל בשטרסבורג, חבל אלזס, צרפת. כדאי לשמור לנסיעה הבאה שלכם לאזור

ביקור בן שבוע בשטרסבורג היה עבורנו הזדמנות מצויינת לדגום את מיטב הקולינריה של חבל אלזס. נדמה לי שזו העיר עם מספר המסעדות הגדול ביותר למטר מרובע. כל חנות שניה היא מסעדה, בראסרי, בית תה או מאפיה, ואם לא אחת מאלה – אז מעדניה המתמחה במעדנים המסורתיים של האיזור: יצירות משוקולד משובח, גבינות מגוונות או מוצרי בשר, בדגש על כבדי אווז וברווז, נקניקים וטרינים, בהשפעת המטבח הגרמני הכבד יותר.

מכיוון שהתגוררנו בדירה ולא במלון, יכולנו להתחיל את הבוקר כמו המקומיים: לרדת בנחת אל הבולנז'רי השכונתי, המדיף ניחוחות מתוקים של מאפים, לעמוד בתור כדי לקנות באגט טרי, ובינתיים להתרשם מהמבחר המפתה של לחמי שאור, מאפי שמרים מתוקים, טארטלטים קטנים עם פירות העונה וכמובן ה"קוגלהוף" המסורתי. את הבאגט חובה ללוות במגוון מייצג של גבינות. אפשר לקנות אותן באחת החנויות המתמחות, המציגות מבחר מסחרר של עשרות סוגים, החל מגבינות עזים רכות וטריות ועד הבשלות עזות הטעם. אך אנחנו בחרנו בדרך מענגת יותר – שוק איכרים המתקיים אחת לשבוע במדרחוב הסמוך, ומציג תוצרת חקלאית טריה למיניה: ירקות עלים וירקות שורש, דלעות צבעוניות, פטריות מכל הסוגים, פירות יער, גבינות, זיתים ועוד, מה ששידרג משמעותית את הרכב ארוחות הבוקר שלנו.

ארוחת בוקר כזאת סיפקה לנו אנרגיה לחצי יום טיול, שהוקדש כל פעם לחלק אחר של העיר המקסימה –החלק העתיק שבמרכזו הקתדרלה הגותית המרשימה; רובע "פריז הקטנה" עם בתי העץ והאבן היושבים ממש על המים; הגנים הבוטניים או איזור הקניות היוקרתי של כיכר קלבר במרכז העיר. כפי שגילינו די מהר, לקראת שתיים כדאי להתחיל להתביית על ארוחת צהריים, כי מארבע אחר הצהריים ועד שעות הערב לא ניתן לקבל אוכל של ממש בשום מסעדה.

אז מה אוכלים כאן באמצע היום בלי להכביד על הבטן או הכיס? כמעט בכל ביסטרו מוצעות ארוחות עסקיות בכ-10-12 יורו, הכוללות ראשונה ועיקרית או עיקרית וקינוח. ב"ביסטרו של מרגוט" בפריז הקטנה, למשל, היו אלו כבדי עוף נימוחים למנה ראשונה, ועיקרית מעולה של סלמון מאודה ברוטב חמאה, על מצע אורז לבן עם גזר ואפונה טריה. אופציה נוספת, משביעה וטעימה גם אם לא צרפתית בעליל, היא ה"דונר" הטורקי, שנמצא פה בהמוניו ומציע גירסה משודרגת של שווארמה מגולגלת בלאפה עם סלט, בצל ורוטב מתובל, בתוספת צ'יפס ושתיה.

אם אתם מסתפקים במשהו קל יותר, תמיד ניתן לשבת בבית קפה על כריך של בשר מעושן או גבינה, קיש על בסיס בצק חמאתי פריך ומילוי ירקות וגבינות או פרוסה נדיבה של טארט פירות. מאלו יצא לנו לדגום עוגת משמשים בווניל ושילוב מופלא של אגסים ושוקולד. אופציה נוספת היא ה"פלאמן-קוכה" (Flammekueche), מאפה מסורתי אותו זכינו להכיר בנסיעה לקולמר, עיירה עתיקה ויפה שנמצאת מרחק חצי שעה נסיעה ברכבת המהירה. המאפה הוא מעין פיצה, שהטופינג שלה עשוי שמנת, בצל ובייקון. לא משהו שאני עצמי אוכלת, אבל עם העובדות אי-אפשר להתווכח: בלב קולמר, בחלק הקרוי "ונציה הקטנה" בגלל תעלות המים שבו, ישנו בית קפה עצום, המכיל למעלה מ-100 סועדים בבת אחת, שזוהי מנת הדגל שלו. תיירי כל העולם מתאחדים כאן סביב שולחנות ארוכים וממתינים בסבלנות ל"פלאמן קוכה" שלהם, המגיע לוהט ומבעבע.

ובכל זאת, שיא השבוע שמור לארוחת ערב במסעדת Le Bistort du Boulanger המתמחה באוכל אלזסי טיפוסי. העיצוב פשוט וביתי, התפריט היומי כתוב בגיר על הלוח והסועדים הם בעיקר הקהל המקומי. כדי לא להסתבך יותר מדיי הזמנו את שתי הצעות היום – האחת ארוחת תפריט בת שלוש מנות של סלט, דג וקינוח, והשניה סטייק אנטרקוט 300 גרם עם תפוחי אדמה, שאליו הוספנו את מרק השף כמנה ראשונה. דווקא המרק הזה, תחת השם הצנוע "מרק עגבניות בבזיליקום" היה מבחינתנו מסמר הערב. אל השולחן הובאה קדרת חרסינה לבנה עתירת ממדים, ובה מרק עגבניות שהוסמך בשמנת עד שהפך קרמי, כשעשבי תיבול ונופך של עישון מעניקים לו ניחוח וטעם ייחודיים. מזגנו לעצמנו עוד ועוד, מלווים אותו בלחם שיפון דחוס שהוגש איתו ונהנינו מכל טיפה. יום למחרת חזרנו במיוחד רק בשבילו, אך המלצר בישר בצער שהיום אין מרק...

שתי העיקריות שלנו היו מעולות גם הן. האחת פילה טרוטה על ז'וליינים של ירקות שורש, ברוטב אסיאתי. החיבור בין ההכנה המסורתית לרוטב הפיקנטי נתן טוויסט מעניין שהחמיא לבשר הדג העדין. הסטייק, מצידו, נצמד להכנה הקלאסית, וטוב שכך. למודי ניסיון ביקשנו אותו מדיום, שקרוב יותר למדיום-רייר הישראלי, ונהנינו מנתח גדול ועבה, צרוב מבחוץ ואדמדם שופע מיצים מבפנים, עם רוטב שום על יד, ומה צריך יותר. קינוח? קינוח. אחד של קוביות פרי טרי בתוך רוטב גבינה מוקצפת עם קרמבל פירורים פריך מעל, והשני "בבה או רום" שהוגש ברוב טקס – מאפה מבצק שמרים עשיר ועליו קרם וניל קציפתי, כשברגע ההגשה המלצר מוזג עליו את הסירופ האלכוהולי. כל הארוחה הזאת, בתוספת שתי כוסיות יין הבית עלתה לנו במחיר סביר מאוד של כ-80 יורו.

לסיכום, חבל אלזס, ושטרסבורג בראשו, פורש בפני המבקר חווית אוכל מרתקת, שהיא חיבור של התוצרת המקומית, מסורת המטבח הצרפתי המעודן והשפעות המטבח הכבד יותר של שווייץ וגרמניה השכנות.