קפה וניס

"מנה צבעונית ועשירת טעמים, ובה נתח עבה של דג, קליפתו שחמחמה ומעוררת תיאבון ופנימו ורוד עסיסי, והוא מכוסה ברוטב המיוחד יחד עם פרוסות לימון, שיני שום חצויות ועגבניות שרי צלויות..." שפרה צח מגיעה בשעת צהריים לקפה וניס בגבעתיים ומגלה שזה הרבה יותר מעוד בית קפה

בימים אלה, כשהגוף מבקש קצת נחמה והנפש רוצה רק מרגוע, "קפה וניס" שבגבעתיים מציע בדיוק את מה שצריך: אוכל טעים ואווירה משפחתית, כזו שמבוססת על קהל של לקוחות קבועים, שמגיעים בשביל ארוחות הבוקר המפנקות, העסקיות הנדיבות המוגשות לאורך כל היום, הקפה והמאפים הטריים של מאפיית הבית, וכמובן – מופעי הג'אז המפורסמים של שישי בצהריים. על הכל מנצחים בחן ובחמימות רן וקארין, שחיי הזוגיות שלהם שזורים באלו של המסעדה כבר קרוב לעשרים שנה.

הגענו בשעת צהריים, משוועים לארוחה של ממש. למרבה המזל, למרות שהמקום נקרא "קפה", העסקיות כאן הן ארוחות לכל דבר, בכמויות נדיבות ובמחירים אטרקטיביים: טאפאסים וראשונות רובם 25-30 ש"ח, וצלחת של עיקרית עם תוספת לבחירה, כולל שתיה קלה, החל מ-39 ש"ח למנות בסיסיות כמו סטייק עוף, שניצל וקבב, דרך 59 ש"ח לפרגיות או כבד עוף, ועד 79 ש"ח למנות היקרות ביותר, סטייק או פילה סלמון.

כאמור, הגענו רעבים, כך שהתאים לנו קודם כל לדגום משהו ממחלקת הפתיחים, עד שהעיקריות שלנו יהיו מוכנות. אל השולחן הגיעו מייד כיכר טרייה וריחנית של לחם הבית עם מטבלים, ושתי ראשונות: האחת - חציל קלוי חמים שנח תחת "שמיכת" טחינה, ובהברקה של רגע הוספנו לו את הסלסה עגבניות העוקצנית שבעצם הגיעה עם הלחם, וראינו כי טוב. והשניה קראנץ' פטריות – פטריות שמפיניון שטוגנו בשלמותן במעטה פריך ואז נטבלו ברוטב צ'ילי מתוק-חריף. זו מנה שנבחנת באיכות הפטריות: רק פטריות טריות ומוצקות מאוד מצליחות להישאר כל כך בשרניות ונגיסות אחרי הטיגון, כמו אלו שנחו אצלנו בצלחת, כשהרוטב תורם משלו לעסיסיות שלהן.

בכלל, רטבים כאן זה שם המשחק, בעיקר בעיקריות. לכל אחת רוטב פרטי משלה, שמוציא ממנה את המיטב: רוטב מרסלה מתקתק לסקאלופיני, צ'יפטולה מעושן לפרגיות, יין אדום ובצלים לכבדים וכך הלאה. גישת "הרוטב שעושה את המנה" היא גם זו שכיכבה במנות שלנו: אצלו זהו טריו בשרים, ובו קבב, פרגית ואנטרקוט על הגריל, שרוטב יין אדום הבליט את טעמם הבשרי, ואצלי מנת הדגל – פילה סלמון ברוטב פרובדל. הרוטב עצמו שווה סיפור.

טיבי השף מסביר לנו שמשמעות השם באיטלקית היא "מהטוב של אלוהים". את הרוטב הזה הוא זוכר מבית סבתו שבסיציליה, ולקח לו שנים לזקק את הטעם המדוייק של מלוח-מתוק-חמוץ. התוצאה בהחלט שווה את המאמץ – מנה צבעונית ועשירת טעמים, ובה נתח עבה של דג, קליפתו שחמחמה ומעוררת תיאבון ופנימו ורוד עסיסי, והוא מכוסה ברוטב המיוחד יחד עם פרוסות לימון, שיני שום חצויות ועגבניות שרי צלויות, וכל זה נח על הר של פירה טעים. אגב, השורשים האיטלקיים של השף אחראים גם ל"פינה האיטלקית" הפופולארית, ובה פיצה מרגריטה עם תוספות לבחירה, פיצה משודרגת עם מוצרלה, ירקות קלויים וגבינת פטה, ומבחר של פסטות ברטבים על בסיס עגבניות או שמנת.

לאיטלקיות לא הגענו הפעם, אבל לקינוח בהחלט כן. בזמן שהלכתי להעיף מבט בעוגות שבמקרר, האיש שאיתי כבר החליט שאם פינוק אז עד הסוף, וליתר דיוק – ופל בלגי, כזה שמגיע עם שני כדורי גלידה מעל ותלוליות קצפת ואגוזים בצדדים. במחשבה שנייה הצטרפתי אליו, גונבת לעצמי עוד כמה כפיות של מתיקות ונחמה, שנחוצות יותר מתמיד.