פיאצה רוסטיקו

"הפתיח השני הוא פולנטה, שמבחינתנו היא שיא הארוחה: שתי פרוסות של פולנטה זהבהבה-שחומה, מכוסה בשפע פטריות צלויות, גילוחי פרמזן וזילוף של שמן כמהין, שמעמיק עוד יותר את טעמי הפטריות..." שפרה צח לוקחת את החיילת שלה הכי קרוב לאיטליה, פיאצה רוסטיקו, מתחם שרונה החדש, תל אביב

"אוף, אמא, אני רוצה שוב לאיטליה!" מתרפקת החיילת שלי על זכר הטיול המשותף האחרון שלנו. אז איטליה האמיתית קצת רחוקה כרגע, אבל פיאצה רוסטיקו במתחם שרונה החדש מספקת לנו תחליף הולם. קודם כל בגלל המתחם עצמו, עם בנייניו המשוחזרים והאווירה החוצלארצית שהוא משרה על המבקרים הגודשים אותו. ושנית - בגלל פיאצה רוסטיקו עצמה, שלוקחת את כל מה שטוב בשני הסניפים הקיימים של הרשת ומגישה אותו בסגנון קליל יותר, שמזכיר לנו את הטריטוריות שכל-כך אהבנו באיטליה: רחבה פתוחה מוקפת בחביות פח ממולאות אדמה ובהן עצים קטנים, ריהוט עץ פשוט, פסקול של שירים איטלקיים פופולאריים ותפריט שכל-כולו תענוגות חיך לא מכבידים מדיי.

כאלו הן, למשל, שתי מנות הפתיחה שלנו. הראשונה היא מנת "בוראטו" בצבעי הדגל האיטלקי: כדור גבינת מוצרלה צחור ממולא קרם מוצרלה, שנח על מצע פסטו ירוק ולצידו פרוסות עגבניה צלויות ופלפלים אדומים קלויים, שמעניקים מטעמיהם לגבינה. את תוכו הניגר של הכדור אנחנו מספיגות היטב בלחם הבית הטעים, שמוגש עם צלוחית שמן זית שאליה גוזר המלצר עלים טריים היישר מעציץ האורגנו המונח על שולחננו. הפתיח השני הוא פולנטה, שמבחינתנו היא שיא הארוחה: שתי פרוסות של פולנטה זהבהבה-שחומה, מכוסה בשפע פטריות צלויות, גילוחי פרמזן וזילוף של שמן כמהין, שמעמיק עוד יותר את טעמי הפטריות. אחחח...

לפני שנתפנה לעיקריות אנחנו קמות לעשות סיבוב גם בפנים המבנה, שמאכלס את דלפק הפיצות המעורר תיאבון. הפיצה כאן, מסבירים לנו, היא פיצה רומאית מסורתית, עשויה קמח שמיובא במיוחד מאיטליה ונאפית בתנור מיובא גם הוא. כל יום אופים כאן פיצות מששה סוגים – שלוש על בסיס רוטב עגבניות ושלוש מסוג "ביאנקה", ואפילו פיצה טבעונית אחת, עם חצילים צלויים ורוטב פטרוזיליה, והן נחתכות לסלייסים מרובעים ומוצעות בטייק-אווי. אנחנו מתכבדות בכמה דוגמאות, ומתרשמות מכך שאפילו המרגריטה, זו הבסיסית הקלאסית, טעימה לנו מאוד, שלא לדבר על המתוחכמות יותר, כמו הצ'יפולה רוקולה, שמפתיעה את החיך בחריפות קלה של צ'ילי וברעננות של עלי רוקולה טריים.

אחרי כל ההקדמות האלה מגיע תורן של העיקריות. אצלי אלו שתי פרוסות של פילה דניס צרוב על הפלנצ'ה, עם מעטפת פציחה-פריכה ופנים לבן ועסיסי, מלווה באספרגוס טרי שנצרב גם הוא ובפפרדלה ברוטב שמנת לימוני עם גזיזי עירית. הפפרדלה מככבת גם במנה שלה - פסטה בוסקיולה, שבניגוד לנהוג במקומותינו אינה טובעת בתועפות שמנת אלא עטופה בעדינות ברוטב עשיר של גונגורזולה ופורצ'יני ומעוטרת בערמונים ושביבי פרמזן וזוכה מפיה לשבחים.

בשלב זה, מסוחררות קלות מהקוקטיילים שליוו את האוכל ומשלל הטעמים, לא חסר הרבה כדי שנפצח בשירת "או סולה מיו". קינוח של קלפוטי דובדבנים ברוטב אנגלז חם מעניק לנו עוד כמה דקות איטליה, ורק האוטובוס הביתה מחזיר אותנו אל קרקע המציאות.