לה בוקה

"מנת כבד האווז הייתה מצויינת – שלושה נתחים של כבד אווז ניצלו והונחו על פרוסות בגט והשילוב של הצ'אטני חיבר את הכל יחד ושבר מעט את השומניות של המנה..." יונתן שטרנברג מגיע לארוחה אצל השף גיא קמחי במסעדת לה בוקה בירושלים

כבר שמונה שנים ששף גיא קמחי ומסעדת לה-בוקה מהווים את אחת האופציות הקולינריות הכשרות הטובות בירושלים. בלב רחוב עמק רפאים השוקק, בקומה שניה עם חלל גדול ומרפסת רחבה, לה בוקה מציעה תפריט עשיר המתבסס ברובו על המטבחים של דרום ומרכז אמריקה. נתחי בשר צלויים, אינצ'ילדות בהשראה מקסיקנית, סביצ'ה שהיא במקור מנה פרואנית מבוססת דגים נאים ולאורך היבשת אפשר למצוא מגוון וורסיות שלה, אמפנדות, סלטים עשירים, טורטיות, דגים ועוד ולא פחות חשוב, תפריט יין המבוסס על יינות ישראלים במחירים שפויים.

במהלך השנים ביקרתי בלה-בוקה חמש או שש פעמים. פעם במסגרת כתבה לפני כשלוש שנים ובשאר בכל מיני מסגרות חברתיות ומשפחתיות שכן ניתן לקיים גם אירועים פרטיים במקום. בביקור הנוכחי הגברת הייתה בחודשי הריון מתקדמים כך שנאלצנו לפסוח על הקרפצ'יו והסביצ'ה ולהתמקד במנות "מבושלות" יותר. פתחנו עם לחם הבית שהוגש לצד סלסת עגבניות וגוואקמולי מתובל ובתזמון מדויק עם הניגוב האחרון המלצרית הניחה על השולחן את המנות הראשונות שבחרנו. כבד אווז עם צ'אטני עגבניות שרי שהוגש עם סלט חרפרף ואנצ'ילדס סטייל לה בוקה - טורטייה מטוגנת במילוי עוף וירקות ברוטב בוטנים ומעט חלב קוקוס. מנת כבד האווז הייתה מצויינת – שלושה נתחים של כבד אווז ניצלו והונחו על פרוסות בגט והשילוב של הצ'אטני חיבר את הכל יחד ושבר מעט את השומניות של המנה. גם הסלטון שהוגש לצידו היה נהדר – עלי בייבי, בצל סגול, תותים טריים ופלפל חריף היוו שילוב מקורי ומרענן.

כוס יין הבית בשבילי וסודה לגברת וסימננו שאנחנו מוכנים להתקדם לשלב הבא בארוחה. לעיקריות הזמנו ביפה דה לומו – מדליוני פילה בקר ברוטב יין אדום וביפה אנצ'ו – אנטריקוט בליווי תפוחי אדמה קריספי. מבחינה קולינרית, אחד הדברים שהיו הכי קשים לגברת במהלך ההריון הוא ההימנעות מסושי והעובדה כי על כל נתח בשר המגיע לפיה להיצלות לדרגת מדיום-וול ומעלה. אני בטוח שלגריל מן בלה-בוקה כאב הלב כשביקשנו להחזיר את נתחי הפילה לאש, אך המלצרית חייכה בהבנה וכעבור מספר דקות הנתחים הוגשו לשביעות רצונה של הגברת. אני הספקתי לדגום מהמנה לפני והבשר היה טעים מאוד ועשוי בצורה מדויקת – רך כמו שרק פילה יודע להיות. אני הייתי מאוד מרוצה ממנת האנטריקוט וכאן גם המקום לציין את הנדיבות והצבעוניות שמלווה את כל המנות של לה-בוקה. עגבניות שרי צלויות נתנו את הצבע האדום, ברוקולי וצ'ימיצ'ורי את הירוק, כרובית ותפוחי אדמה את הצבע הלבן וקלח תירס צהוב עליו הונח הסטייק בזווית. עשוי מדיום, עם שכבת שומן פריכה מבחוץ ואדום ועסיסי מבפנים, עוד שלוק מהיין ושוב ביס מהסטייק – לא צריך יותר מזה.

למרות שקינוחים הם לא הצד החזק של רוב המסעדות הבשריות הכשרות, בלה-בוקה עושים השתדלות וקונדיטורית הבית מכינה מספר קינוחים די טעימים. מוס שוקולד במילוי ברולה או גנאש פיסטוק היה טוב אך עם תשאלו את הגברת, היא תמליץ בחום על הצ'ורוס – סופגניה דרום-אמריקאית/ספרדית מאורכת שטובלים בשוקולד או סוכר.

לסיכום, גם אחרי שמונה שנים זהו עדין אחד המקומות הטובים והמשתלמים בז'אנר. לא מתיימר מדי, לא מצועצע, אוכל טוב ומנות נדיבות כשהשף קמחי מחדש ומוסיף טוויסטים מעניינים מדי פעם. אני בטוח שעוד נחזור. אגב, לה-בוקה מציעה גם תפריט עסקיות צהריים במהלך כל השבוע כך שמשתלם מאוד להגיע. תהנו!