לוקה

"כיסונים עסיסיים עשויים בצק זהוב ממולאים בפטריות טריות ומלווים ברוטב עדין ונעים, כזה שלא משתלט על כל המנה..." חגית גרוס מגלה את הטעמים האותנטיים והממכרים של ארץ המגף ממש כאן בלוקה, במרינה של הרצליה פיתוח

ערב חורפי נעים ורומנטי הביא אותנו למרינה של הרצליה בשעת ערב. הרוח הנושבת קרירה ונעימה, הסירות עוגנות במבנה שמזמין אותך לעמוד ולבהות ולהתגעגע לריח שהן מביאות איתן מן הים והחנייה בשפע. בהתקף רומנטי בלתי מוסבר הבטנו זו בזה והחלטנו – מסעדה איטלקית. הגעגוע לקח אותנו למחוזות פלרמו הלא-רחוקה שבה ביקרנו בסתיו האחרון. אבל אנחנו פה בישראל – מה כבר יכול להזכיר את איטליה?

ובכן הסתובבנו לאחור וראינו אותה - לוקה. מסעדה רחבת ידיים שאך נכנסת בשעריה אתה כבר מתנחם ויודע שאתה בידיים איטלקיות וטובות. החלל הפנימי של המסעדה מעוצב בסגנון שמזכיר מאוד מסעדות כפריות שמגישות אוכל איטלקי משפחתי – אמיתי. שולחנות עץ קטנים עליהם מפות משבצות בירוק ולבן הכניסו אותנו פנימה. חלל הסרוויס והשירות מופרד מחלל הישיבה של המסעדה ויש בו גם דלפק קטן שמציע כל טוב (שמן זית מקורי, אטריות ופסטה – הכל תוצרת איטלקית כבר אמרנו?). קירות המסעדה צבועים בצבעי אדמה והתאורה הצהבהבה רק מוסיפה לאווירה הביתית והחמה השוררת בפנים. התיישבנו בבמה המוגבהת המאפשרת תצפית נוחה על כל באי המסעדה ואז זה התחיל... המסע לאיטליה הקטנה.

למנה הראשונה הזמנו מרק דגים עם פירות ים. קיבלנו קערה גדולה ובה כמות נדיבה של מרק חם וטעים בתוכו פירות ים שמנמנים, מולים, קלמרי ושרימפס שהוסיפו למרק ניחוח ים מובהק וטעים להפליא. את המרק ליוותה ברוסקטה, לחם איטלקי צרוב בגריל ומעליו פלפל וחציל קלוי בתוספת מוצרלה וצלפים. על כל היופי הזה ניתז רוטב בלסמי עדין ונועז ואנחנו עצמנו עיניים והתמכרנו לחוויה.

כדי לא לתת לנו לחכות למנות העיקריות בידיים ריקות הגיע לשולחננו מנת אנטיפסטי שאלמלא הדיוק המושלם בהכנתה לא היינו טורחים לספר לכן עליה. מה כבר יכול להיות מעניין במנת אנטיפסטי אתם שואלים? ובכן מסתבר שהשף, דוד גרוסמן, שראה שניים שלושה מטבחים איטלקיים בחייו החליט לא להתפשר על איכות המרכיבים ואופן ההכנה ומקפיד על הוצאת מנות איטלקיות מוקפדות. כך יצא, שאפילו מנת האנטיפסטי הייתה מדוייקת להפליא, לא מתחנפת ולא מטובלת מידי – מנה שעושה כבוד לבטטה ולחציל ומשאירה טעם של עוד.

ואז הן הגיעו, העיקריות - החצי הגברי מבינינו קיבל פילה בקר עשוי במידה הנכונה שהוגש עם פירה סמיך ועסיסי ואילו אני התמכרתי לעונג מסוג אחר לגמרי, רביולי פטריות ברוטב שמנת וכמהין שאולי נשמע לכם כמו מנה תמימה לכאורה אבל היא הצליחה לקיים כל מה שאי פעם רציתי ממנת פסטה שקוראת לעצמה מנה איטלקית. כיסונים עסיסיים עשויים בצק זהוב ממולאים בפטריות טריות ומלווים ברוטב עדין ונעים, כזה שלא השתלט על כל המנה (נטייה ידועה במטבחים ישראלים סמי-איטלקיים). הכל היה כל כך עדין ומדוייק ובטעמים שלא מתפרצים לפה בחוצפה ישראלית ידועה.

את הקינוח החלטנו לחלוק בינינו כדי להצליח להשתחל איכשהו חזרה למכונית. המלצר החביב המליץ לנו על הקראמבל תפוחים ודובדבני אמרנה עם כדור גלידת וניל ורוטב בלסמי מצומצם שהגיע מעל. כן, כן בלסמי מצומצם גם אנחנו היינו מופתעים לשמוע ועוד יותר הופתענו לגלות כמה הוא התאים שם והוסיף למנה חוצפה איטלקית שובבה.

רגלינו הובילו אותנו חזרה למכונית לא לפני שביררנו על העסקיות המשתלמות המוגשות בלוקה בצהרי היום המאפשרות חוויה איטלקית אמיתית במחירים הוגנים מאוד. בשישי-שבת אל תנסו להגיע אם לא הזמנתם מקום מראש. ואחרי הביקור שלנו הבנו בדיוק מדוע.