מצד אחד, יש שם את ההיצע המוכר והאהוב על ילדים של פיצה-פסטה. מצד שני, התפריט כל כך מגוון ומלא הפתעות, שגם ''ילדים גדולים'' והרפתקני חיך, כמוני וכמו שותפתי הצעירה לארוחה, ייהנו בו מאוד.
מצד אחד, הגדולה שלי כבר לא מתעניינת בכל הפקות החנוכה למיניהן. מצד שני, היא בכל זאת רוצה שנעשה בחופש כמה דברים ביחד, ועדיף כאלו שקשורים באוכל. מצד אחד זה טוב, כי ההצעה שלי לצאת לארוחת צהריים משותפת מתקבלת בברכה. מצד שני זה בעייתי, כי היא מתקשרת לחברות שלה כדי לברר איפה כדאי, מה שנראה לי מקור קצת מפוקפק.
למרבה המזל, היא חוזרת כשבפיה המלצה גורפת על ''ספגטים''. וכשאנחנו נוחתות במסעדה העמוסה ילדים ומבוגרים גם יחד, אני מבינה בדיוק למה: מצד אחד, יש שם את ההיצע המוכר והאהוב על ילדים של פיצה-פסטה. מצד שני, התפריט כל כך מגוון ומלא הפתעות, שגם ''ילדים גדולים'' והרפתקני חיך, כמוני וכמו שותפתי הצעירה לארוחה, ייהנו בו מאוד.
כך, למשל, שתי המנות הראשונות שדגמנו: האחת ''פרומג'ו קאלדו'' – פרוסות גבינת עיזים בציפוי פריך, המוגשות עם רוטב פלפלים וטפנד זיתים, שאותה ליווינו בפוקצ'ה חמימה וריחנית. והשניה, מקורית וטעימה לא פחות- ברוסקיולה פטריות, המורכבת משילוב של פטריות שמפיניון, פטריות ירדן ופורטבלו.
המבחר הרב ביותר, כנגזר משמה של המסעדה, הוא בתחום הפסטות. החל מהמנות האיטלקיות הקלאסיות, ברטבים על בסיס שמן זית, עגבניות או שמנת, ועד ספגטי בסגנון סיני עם רוטב סויה וירקות מוקפצים, או בסגנון הודי, עם נתחי חזה עוף, רוטב קארי חריף וכוסברה. מכיוון שבתי כלל לא מוטרדת מהנושא הקלורי, היא מזמינה לנו קערת ספגטי ברוטב שמנת ופרוסות בטטה מטוגנות בחמאה. האמת? צודקת לגמרי. פרוסות הבטטה משדרגות את הרוטב הקלאסי ומעניקות לו גוון מתקתק ועשיר, וממילא, אחרי כל הסופגניות שצרכנו במשך השבוע, זה כבר לא מה שישבור אותנו.
מנגד, גם מי שלא משתגע על פסטה לא יצא מכאן רעב. עבור אלו יזמה המסעדה תפריט מיוחד של מנות בשריות, שכל אחת מהן היא למעשה ארוחה שלמה בצלחת אחת: מניפת אנטרקוט או עוף טוסקני בטאבון, הכוללים, לצד מנת הבשר הנדיבה, גם תפוחי אדמה צלויים, ירקות מוקפצים וסלט ירוק, וכן כבדי עוף או אסקלופ עוף, עשויים ברוטב יין ומוגשים עם פירה תפ''א.
גודלן של המנות שווה התייחסות מיוחדת, בעיקר לנוכח המחירים השווים לכל כיס – כ25- ש''ח למנות הראשונות, כ35- ש''ח לפסטות ופיצות ללא בשר ו45-55 ש''ח למנות הבשריות.
כדאי לקחת בחשבון שמדובר במנות ענק, שמספיקות בקלות לשני סועדים, גם כשמדובר ב''פיצת ילדים'', שמגיעה בגודל לא ילדותי בעליל.
קינחנו בטירמיסו מצויין, למרות שהמלצרית הנחמדה הזהירה אותנו שזה לא לילדים, בגלל טעם הקפה המודגש, ובמנה צבעונית של שלושה כדורי סורבה – קוקוס, פסיפלורה ופירות יער, שהיו קצת חמצמצים מדי לטעמנו.
ובעוד אני מתנהלת לאיטי אל הדלת, כבדה ונינוחה, בתי מקפצת סביבי בעליזות: '' ועכשיו, את זוכרת שהבטחת לי שגם נבשל משהו ביחד?!''
ספגטים
פנחס רוזן 72 שיכון דן
תל אביב
