Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת יאמצ'ה בתל אביב

יאמצ'ה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"שרימפס ברוטב טום יאם ועוף בקארי ירוק תאילנדי. שתי המנות כאילו נתפרו למידותי (ובתרגום לעברית מדוברת: כמה חבל שנאלצתי לחלוק אותן עם זוגתי)..." אדם בר מרגיש בניו-יורק, אוכל כמו בבנקוק אבל נמצא כאן ביאמצ'ה בתל אביב

יגאל אלון נחשב בעיני רבים מדור הפלמ"ח ל"צבר האולטימטיבי". נולד בכפר תבור, ייסד את קיבוץ גינוסר, פיקד על הפלמ"ח... בלורית ומכנסי חאקי קצרים, אתם כבר מבינים. חשבתי עליו, על יגאל אלון, כשישבנו ביאמצ'ה. מסעדה בעיצוב ניו-יורקי, שמגישה אוכל אסיאתי אקלקטי, ממיטב מטבחי תאילנד, סין, ויאטנם ואינדונזיה.

יאמצ'ה יושבת ברחוב יגאל אלון. זאת הסיבה שחשבתי עליו, כמובן, וגם הרשיתי לעצמי להרהר איך היה מגיב אם היה קופץ לביקור. אני מקווה שהיה אומר לעצמו "וואללה, היה שווה כל הכאב ראש הזה שעברנו, אם הנכדים שלנו יכולים להגיע בערב למקום כזה שבו אפשר להרגיש ניו-יורק, ולאכול כמו בבנגקוק".

ויאמצ'ה אכן מעוצבת כמו דים-סאם באר ניו-יורקי. קיר אחד בטון חשוף, קיר שני ממולו עשוי במבוק, בר עץ כבד, שממלא את רוב חלל המסעדה (ויש גם 6 שולחנות, למי שיתעקש), מלצרים ומלצריות מצודדים ומצודדות, כלים נאים בעיצוב עם טאץ' אסיאתי. בערב שבו ביקרנו, איכלסו את המקום (אם אני לא טועה) כל מיני עורכי דין ורואי חשבון בעלי חזות מתוחכמת, מהמשרדים שבסביבה.

התפריט של יאמצ'ה מצליח להיות בו זמנית אקלקטי ומהודק. מהודק, כי גם אם תתאמצו לא תגלו בו יותר מ-15 שורות – שלושה סוגים של דים סאם מאודה, שלושה סוגים של דים סאם מטוגן, כמה סלטים, וחמישה סוגים של מנות עיקריות, שמתבססות על עוף, בקר, סלמון, שרימפס וברווז. אקלקטי, כי מלבד האוריינטציה הסינית החזקה שמשתמעת מהדים-סאם, תמצאו כאן ספרינג-רול ויאטנמי, סלט גאדו-גאדו אינדונזי, אטריות אודון יפניות, באק-צ'וי תאילנדי, ובקיצור – מיטב המנות וחומרי הגלם שיש ליבשת הענקית להציע.

אז יצאנו לדרך עם דים-סאם מאודה (wheat dough) עם בקר וכמהין. מנה עדינה שלא הניחה לשמן הכמהין (בחירה מעניינת לתיבול דים סאם) להשתלט על טעם הבקר, ונעטפה באריזת בצק דקה. במנה נוספת, Crystal dough עם שרימפס וערמוני מים, הפכה האריזה לדקה עד שקיפות, ואת העדינות שלה כבר לא התאפקנו וטבלנו בקעריות הרטבים הקטנות שמוגשות עם הדים-סאם: סויה, רוטב על בסיס פלפל אדום חריף, ורוטב הוי-סין. לא התאפקנו, והזמנו גם סלט גאדו-גאדו, שציעף את עינינו מזכרונות מתוקים מירח הדבש שבילינו באי באלי. בגרסה של יאמצ'ה ל"סלט הדגל" האינדונזי יש אטריות, כרובית וכמובן, רוטב בוטנים אינדונזי עשוי כהלכה. כי אם יש משהו משותף לשלל הגרסאות של הגאדו-גאדו, זה רוטב הבוטנים.

בעיקריות כבר מצאנו את עצמנו מתלבטים התלבטות של ממש. אחרי חיבוטים והתייעצויות עם הצוות (המצודד, כאמור), הלכנו על שרימפס ברוטב טום יאם, ועל עוף בקארי ירוק תאילנדי. שתי המנות כאילו נתפרו למידותי (ובתרגום לעברית מדוברת: כמה חבל שנאלצתי לחלוק אותן עם זוגתי). חומר גלם עסיסי (שרימפסים / חזה עוף), בני לוויה אקזוטיים (באק צ'וי, "מורנינג גלורי" שהוא פרח מאכל), ובעיקר – רוטב עשיר בטעמים ובכמות, שאפשר לרכך את חריפותו עם קצת יותר או קצת פחות מהסטיקי רייס שמלווה את המנות העיקריות. תענוג.

את האושר המענג ליווינו עם משקה הבית – מיץ מרענן מתערובת של גזר וג'ינג'ר (לה), וגולדסטאר קרה וטובה עבורי (וכן, יש גם מבחר בירות יפניות ותאילנדיות למי שמוכרח).

הקינוח היה הברקה של ממש – טפאיוקה מנגו - פניני טפאיוקה בחלב קוקוס. קינוח קל, קר ומענג. איזה כיף לסיים ארוחה כל כך טובה, עם כל כך מעט רגשות אשמה.