Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת פדרו באילת

פדרו באילת


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"בפדרו מיישנים בעצמם את הבשר, ומלאכת המרכבה של שלל הטעמים והמרכיבים היתה כל כך מוצלחת, ששמחנו שלא בחרנו בסתם סטייק, שלא היה מביא לידי ביטוי את היצירתיות של השף ומזכה אותנו בעושר הטעמים הזה..." אדם בר בחופשה באילת

חופשה קטנה באילת עם הילדים. מהר, מהר, כשהחורף (מה לעשות, אפילו באילת יש קצת חורף) כבר מאחורינו, ולפני שאילת טובעת בהמונים שמציפים אותה בחופשת הפסח. אנחנו נהנים מהשמש המלטפת ומתחושת המרחב שאפשר לקבל מעיר תיירות כשמגיעים אליה מחוץ לעונה. אבל אליה וקוץ בה, אנחנו לא באמת מכירים את אילת, וכשהרעב מתחיל לנקר, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להיקלע למלכודת תיירים שתעכיר לנו את מצב הרוח שהצלחנו להיכנס אליו. טלפון קצר לחברינו ש. ו-ח., חברינו מקיבוץ בערבה, אנשים שיודעים דבר אחד או שניים על אוכל, שולח אותנו ל"פדרו".

מסתבר שפדרו היא מסעדת גורמה ששוכנת הרחק מאזורי התיירות של מפרץ אילת. היא מסתתרת ב"שכונה א'", שהיא אחת הוותיקות בעיר, והמיקום שלה מבטיח שלכאן נכנסים רק שותפי-סוד, שמכירים, או שמעו, תכננו והתכוונו להגיע, ולא מיני מזדמנים וארחי פרחי.

פדרו היא אמנם ותיקה (בת 17), אבל לאחרונה עברה מתיחת פנים רצינית, שמשמעותה, בין היתר, היא שעל המטבח הופקד השף לשעבר ממסעדת "סבסטיאן" בהרצליה (ריספקט), ומושם בה היום דגש חזק מאד על תחום היין. מסתבר שיש אפילו תוצרת מקומית, מאילת: "יקב הים האדום". לא טעמנו, אבל השמועה אומרת שהוא מוצלח, וכבר זכה בפרס או שניים בתחרויות יין.

העיצוב בפדרו חם ומזמין. מרגישים את הוותק והמסורת. הרבה קורות עץ גס שתוחמות במעין כוורת את אוסף היינות העשיר והמוקפד. יש גם חצר בחוץ, אלא שוויתרנו עליה, תאמינו או לא, בגלל שעדיין היה קצת קר. מעיון בתפריט אנחנו מגלים מטבח עילי, אירופי-ים-תיכוני, לא מתנצל: הרבה פירות ים, בשר איכותי (רמת הגולן), רטבי שמנת, ואפילו כבד אווז. מצד שני – לא נפקד מקומם של רכיבים בריאים כמו שמן זית, ארטישוק וחומץ בלסמי.

למנות הראשונות הלכנו על נציגים מן הים: קוקי סן ז'אק וסביצ'ה סלמון. הקוקי סן ז'אק (הצדפה הידועה גם בשם סקאלופס) הוכתרה על ידינו כבר מזמן כנסיכת הכתר של פירות הים. רוב פירות הים המוכרים לאנושות עובדים לפי האתוס הפרוטסטנטי: תעבוד קשה - נקה את הקלמרי, פצח את זרוע הסרטן – ותזכה בעונג קטן - טעם גן-עדן, אבל במינון זעיר. הקוקי סן ז'אק, לעומת זאת, היא צדפה שמתמסרת בקלות, ולא זו בלבד שהיא מעניקה עונג שמימי מבחינת הטעם, אלא שבשר הצדפה גדול באופן משמעותי מגודלם של מולים, למשל. בפדרו נתנו ל"קוקיז" את הכבוד המגיע להן, והרכיבו מנה נפלאה, שכוללת לבבות ארטישוק, עגבניות צרובות, פטריות, בזיליקום, שמן זית, ברוטב שמנת קטיפתי בניחוח שום, שעוטף את כל הטוב הזה כמו שמיכה שמימית.

מנת הסביצ'ה הייתה בלתי שגרתית בעליל: סלמון אינו הבחירה המקובלת לסביצ'ה, מכיוון שהוא אינו דג שמתאים להטבעה בתועפות לימון כפי שנהוג בהכנה המסורתית. בפדרו לקחו את המנה לכיוון עדין, עם אבוקדו, נבטים וחומץ בלסמי מצומצם שנתן טוויסט מתקתק למנה הטעימה והמיוחדת. את המנות הראשונות ליווינו ביין אדום דווקא, מסדרת אסמבלאז' (צפית, ריחן, איתן). אנחנו אוהבים את הבלנדים האזוריים המוצלחים האלו של ברקן, ובפדרו מציעים אותם פחות או יותר במחיר עלות.

בעיקריות הלכנו על דג ועל בשר. הדג – פילה דניס - הוגש על פירה ברוטב שמנת לימוני, והיה פריך מבחוץ ועסיסי מבפנים. מנה קלה, קלאסית, שהצליחה להפיק קולות גרגור ממי שהזמינה אותה. המנה הבשרית – פילה ארטישוק: נתחי פילה טרי מרמת הגולן ברוטב שמנת פסטו, ארטישוק, שום ועגבניות שרי. בפדרו מיישנים בעצמם את הבשר, ומלאכת המרכבה של שלל הטעמים והמרכיבים הייתה כל כך מוצלחת, ששמחנו שלא בחרנו בסתם סטייק, שלא היה מביא לידי ביטוי את היצירתיות של השף ומזכה אותנו בעושר הטעמים הזה.

קינחנו בקרם קטלן נפלא בניחוחות תפוז ובסופלה שוקולד, שסיפק גם את מכורי השוקולד האנינים שהסבו אתנו לשולחן. במונית שהחזירה אותנו למלון התלבטנו אם לשמור בסוד על הפנינה שגילינו, או לחלוק את הסוד הזה עם חברים נבחרים (כפי שעשו איתנו ח. ו-ש.). ההחלטה התקבלה על חודו של קול. יאללה תרוויחו!