ברטי תל אביב

"ראשית – כרוב על פחמים הוא מעדן מפתיע, למי שעוד לא פגש. כשהוא פוגש קלמרי טרי ועסיסי, ורוטב שיש בו חמיצות של יוגורט וחרפרפות של שאטה – הם מתאחדים למנה עשירה ומסעירה..." אדם בר מגיע לברטי בקינג ג'ורג' תל אביב

לא התחלנו טוב, ברטי ואני. אמנם אני שומע על "המסעדה-המדהימה-בקינג-ג'ורג' שאתה-חייב לאכול-בה" כבר יותר משנה, אבל כשסוף-סוף הגעתי לארוחת הערב המיוחלת, קלטתי שהיא קמה על חורבותיה של "אסרף", מסעדת הקוסקוס החביבה והנצחית (או כך לפחות חשבתי). אז נכון שאני לא חסיד אדוק של קוסקוס, אבל בכל זאת – יש משהו עצוב בהתפוגגות של מוסד מיתולוגי כמו אסרף. ההתפוגגות הזאת תפסה אותי לא מוכן, ולברטי נכנסתי בעמדה רגשית של "כדאי מאד שתצדיקו את הלוקיישן שתפסתם".

הביקורתיות שלי התחילה להתפוגג כבר בדרך לשולחן. העיצוב של ברטי משדר משהו מזמין: חם ואסתטי. אריחים מצוירים, מאווררי תקרה, תאורה נעימה. מישהו כאן הקדיש מחשבה איך לגרום לאורחים להרגיש בנוח. אז הרגשנו בנוח, מ. ואני, מאד בנוח אפילו, ושקענו בשיחה. אורחים כמונו הם אתגר למלצרית, שרוצה להיות זמינה, קשובה ולקחת הזמנה, ומאידך לא לקטוע שיחה של אנשים שמתחילים ליהנות עוד לפני שהאוכל עלה על השולחן. המלצרית של ברטי הצליחה להלך בין הטיפות, ולעמוד יפה באתגר.

התפריט של ברטי מגלה לנו מטבח ים-תיכוני מגוון, יצירתי ולא מתחנף. הרבה כבוד ליצורי ים (דגים, תמנונים, מולים, שרימפס וקלמרי), נתחי בשר לא שגרתיים (לחי-עגל, שקדים), כמה ירוקים שלא-תפגשו-בכל-מקום (תרד טורקי, צלפים, ארטישוק ירושלמי) וגם תיבול מסעיר חושים (בהרט, הל, חוויאג', כוסברה, לימונים כבושים). עצם הקריאה החוזרת של רשימת חומרי הגלם עושה לי חשק לנטוש את המקלדת ולחזור לברטי כדי לטעום את כל המנות שהביקור הראשון לא הצליח למצות.

אז פתחנו במנה של תמנון טרי וכרוב ערבי כבוש על פחמים. במקום תמנון הכינו את המנה מקלמרי טרי. אהבתי את זה. כלומר, הצטערתי שלא היה תמנון, אני אוהב תמנון, אבל שמחתי ממה שזה אומר על המסעדה. במסעדות שעובדות עם פירות ים קפואים, תמיד אפשר להפשיר עוד תמנון בטעם פלסטיק מהמקפיא. במסעדה שמצליחה להתבסס על דיג מקומי, וזה אתגר הולך וגדל, כי הדגה שלנו מידלדלת, קורה שהדגים ופירות הים לא מסתדרים בשלשות לפי התפריט. בחשבון הסופי – עדיף ככה, לא? והמנה עצמה – עונג מופלא! ראשית – כרוב על פחמים הוא מעדן מפתיע, למי שעוד לא פגש. כשהוא פוגש קלמרי טרי ועסיסי, ורוטב שיש בו חמיצות של יוגורט וחרפרפות של שאטה – הם מתאחדים למנה עשירה ומסעירה. מנה ראשונה נוספת הייתה ספיחה - בשר בקר ותמרהינדי על מאפה בצק עלים. השילוב המפתיע של מתיקות התמרהינדי, עם הבשר והבצק עבד מצוין. דוגמה נהדרת למנה ראשונה שמעוררת לך את התיאבון, לא בגלל טעמים אקזוטיים כאלו או אחרים, אלא בזכות טעם פשוט ונפלא שמעורר בך את הרצון להזמין עוד 3 מנות כאלו בדיוק.

ליווינו את המנות הראשונות בבלנד מוצלח של כרם שבו (2010), שילוב של מרלו, סוביניון וסירה, והמשכנו עם נתח קצבים ובצל ממולא. בתור מי שהתאכזב לא פעם ולא פעמיים מנתחי קצבים, הקשבתי להמלצות המלצרית על המנה עם ספק קל, אבל החלטתי לתת צ'אנס – ולא התאכזבתי. הנתח יצא עסיסי ורך, והבצלים הממולאים (אורז, עגבניות וסילאן) שלצדו היו מעדן ששווה לייסד עבורם מנה בפני עצמה. מנה עיקרית נוספת שהזמנו, כתף טלה עם לימונים כבושים וגרגירי חומוס, השכילה למתן את הכובד היחסי של טעם הכבש, בעזרת הטעם החמוץ –מריר של הלימון הכבוש. מנת חורף קלאסית.

קינחנו במעמול תמרים עם גבינת טולום (גבינת עזים טורקית). שילוב מרתק ולא שגרתי של מלוח/מתוק, ובמלבי. לכאורה מנה יותר שגרתית, אבל בברטי המלבי הופך למלבי גורמה על סטרואידים: שערות קדאיף, פיסטוקים מסוכרים, קונפיטורה מעלי כותרת של ורדים – לא תאמינו לאילו גבהים אפשר לקחת קינוח פשוט, כשיש דמיון וחומרי גלם מוקפדים כמו בברטי.