דון ויטו

"מנת הטורטליני שלו מפתה קודם כל במראה שלה: מעגל של כיסוני טורטליני דקי-בצק ושופעי מילוי, ממולאים תבשיל פטריות וכרישה וטובלים ברוטב חמאה, שום ועגבניות מיובשות..." שפרה צח, דון ויטו שבצדו האחורי של בסיס תל השומר

תמיד כשיוצאים למסעדה לא מוכרת, יש רגע כזה בכניסה, שבו אתה סופג את האווירה ויודע למה לצפות, והרושם הראשוני הוא שמשרה מרוחו על הארוחה כולה. כך, כשנכנסים לדון ויטו, שבצדו האחורי של בסיס תל השומר, התחושה המיידית היא של טרטורייה איטלקית עליזה. שולחנות עץ שסביבם מסבות משפחות שלמות, נברשות מעוטרות בכוסיות יין, המולת סועדים וניחוחות הנישאים בחלל האוויר. הכול משדר פשטות ונעימות, עד שאתה כמעט מצפה שתכף תצא לקראתך "מאמא איטאליאנה" ותמלא לך את הצלחת מכל טוב.

התפריט של דון ויטו, בהתאם, נטול יומרות והולך על הכוכבים הבלתי מנוצחים של המטבח האיטלקי, שמוכנים כולם במקום: ספגטי-ניוקי-רביולי במגוון רטבים, פוקצ'ות ופיצות, וגם מבחר נאה של סלטים וכמה מנות דגים.

אנחנו משיקים כוסיות של יין הבית המשובח – קברנה סוביניון רמת הגולן - ופוצחים בשתי הראשונות שלנו. מנת גלילות החצילים שלו מצליחה להיות עשירה אך לא מכבידה מדי, בזכות איזון טוב בין המרכיבים. פרוסות חציל דקות עוטפות מילוי טעים של ארבע גבינות ועגבניות מיובשות, מוקרמות ברוטב עגבניות עם מוצרלה, ונחות בתוך רוטב של שמנת ופסטו. המלצרית אומרת שזו אחת המנות המבוקשות כאן. השתכנענו. אני מעדיפה פתיחה קלה יותר ופונה לאגף הסלטים. סלט פורטבלו מתגלה כמנה ענקית, צבעונית ומתנשנשת, שופעת עלי רוקט וחסה טריים ברוטב לימוני-חמצמץ, ועליהם כמות נכבדה של פטריות פורטבלו ושמפניון. את האגוזים שמלווים בדרך כלל סלט כזה מחליפות עגבניות מיובשות שמוסיפות לו טעם וצבע, והופכות אותו לידידותי גם לשוחרי דיאטה, אם יש כאלה בקהל.

בעיקריות אנחנו נוטשים את התפריט הקבוע לטובת הספיישלים של היום, בשבילי מאגף הדגים ובשבילו ממחלקת הפסטות. מוסר ים הוא הדג המועדף עליי, ובדון ויטו הוא מוגש כשהוא צרוב במדויק, על מצע טעים של פירה ובלוויית צרור אספרגוס טרי, חלוט בעדינות. רק רוטב הקרמל הנלווה לא ממש מתחבר לי, ולטעמי המנה מוצלחת גם בלעדיו. מנת הטורטליני שלו מפתה קודם כל במראה שלה: מעגל של כיסוני טורטליני דקי-בצק ושופעי מילוי, ממולאים תבשיל פטריות וכרישה וטובלים ברוטב חמאה, שום ועגבניות מיובשות. המהירות שבה הוא מחסל אותם מעידה שגם הטעם עומד בציפיות.

הקינוח מעמיד בפנינו התלבטות קשה: מצד אחד, מכל עבר מוגשת אל השולחנות הסמוכים מנת אדירים של פחזניות ממולאות גלידת וניל עם רוטב שוקולד, רוטב וניל והררי קצפת. מצד שני – זו מנת אדירים של פחזניות-גלידה-שוקולד-קצפת. טו מאץ' בשבילנו בשלב זה. הטירמיסו הקלאסי, במתיקות מאוזנת, מתאים לנו יותר. אריוודרצ'י, דון ויטו, עוד נשוב.