Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > מסעדות מומלצות> כתבת ביקורת על מסעדת אלפרדוס במג'ד אל כרום

אלפרדוס


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

שירי שקד: מסעדת אלפרדוס במג'ד אל כרום היא גן עדן קטן של חומוס וסלטים. אבל בעצם מה שקרה הוא ששקד התפתתה ואכלה אותם צלוחית-צלוחית עם פיתות שרופות (מתברר שהם היו טעימים) ואז כשהגיע האנטרקוט היא נאלצה להסתפק בצ'יפס

על כביש 85 בכניסה המזרחית למג'ד אל כרום בולט שלט גדול שעליו נכתב "אלפרדוס". אל תתנו לו לבלבל אתכם, לא מדובר במסעדה איטלקית. אם מישהו רק היה מנקד את השם או כותב אותו באנגלית, כולם היו יודעים שמדובר בגן עדן - Al Ferdows בערבית. כך או כך מדובר במסעדה מזרחית שמבטיחה אוכל בטעם גן עדן.

32 שנים עבד הבעלים של אלפרדוס באימפריית "מי ומי", מסעדה מזרחית שסניפיה היו פזורים ברחבי הארץ ואלפי סועדים קבועים היו נוהרים אליה כדי לדגום את החומוס הכי טעים ונעים שאפשר היה להשיג באזור המרכז. מפעל הסלטים שנפתח בעקבותיה מייצר גם היום על בסיס יומי את החומוס והסלטים המוכרים, שנשלחים למסעדות בתל אביב. לפני שנה פתחו בניו את אלפרדוס במג'ד אל כרום, ובה הם מגישים את מיטב הסלטים מהמפעל, לצד סלטים טריים, בשרים, דגים ואפילו פירות ים.

נכנסנו בשעת צהריים מאוחרת, ישבנו ליד שולחן עץ רחב ידיים על כסאות עץ אלון נוחים, ונתנו לעלי, בנו של הבעלים ומנהל המקום לבחור עבורנו את האוכל. הדיל הוא כזה שכל מה שצריך להזמין זה את המנה העיקרית. אליה כבר יתלוו מיטב הסלטים ופיתות טריות.

לצד טאבולה מרעננת ששלטו בה דווקא המלפפונים ועשבי התיבול, סלט ארוגולה טרי עם מיץ לימון ומלח וסלט ירקות קצוץ כמיטב המסורת, הגיעו הסלטים שהפכו את "מי ומי" לשם דבר, וכמובן גולת הכותרת – החומוס והטחינה. ניגוב מהחומוס והטחינה המשובחים להפליא עם פיתה טרייה מעורר זיכרונות מימי ילדותי, כשהיינו עוצרים בשבת בדרך חזרה מביקור משפחתי או טיול קטן מחוץ לעיר לארוחת צהריים מיוחדת. לא יכולנו להזניח את סלט החצילים השרופים עם הטחינה ושמן הזית, את החצילונים הננסיים שנכבשו וטבלו ברוטב עגבניות, ואת המטבוחה החריפה שאכלנו על פיתה שרופה עם שמן זית ופטרוזיליה לרוב. חצי קיבה כבר אותתה שהיא מלאה אבל אנחנו המשכנו עם פרוסת חציל עבה ומטוגנת עם כמון ופלפל ירוק חריף, סלט כרוב לבן וחמצמץ, זיתים ומלפפונים חמוצים תוצרת בית וסלט עגבניות קצוצות שליווה יופי את החציל המטוגן.

תוך כדי לעיסה שבעת רצון, שמענו מעלי המנהל איך הוא ושני אחיו הצטרפו לעבוד עם אביהם בעסק, לקחו את המושכות והשאירו אותו לעשות את מה שהוא הכי טוב בו: חומוס וסלטים במפעל. אח אחד שבכלל עובד הייטק מטפל בפרסום באינטרנט, אחר מנהל, נוסף מפיץ את הסלטים ויחד הם מטפחים את המסעדה החדשה שמארחת אירועים ואורחים עד כמה שהמקום מכיל.

כשהגיעה מנת האנטרקוט הנדיבה ולצדה צ'יפס שמנמן וטרי שבדיוק יצא מהאש וגם חצי בצל שרוף כדבעי, הבטן שלי כבר סימנה בכבדות על חוסר מקום. הפרטנר שלי, שטרף את הסטייק בדקות ספורות, היה מרוצה ממידת העשייה, מהעסיסיות, מהגודל ומהטעם המשובח. הצ'יפס היה בדיוק כמו שזכרתי מילדותי ולא יכולתי להפסיק לאכול ממנו, עם מלח בלבד, בלי צורך בשום תוספת של מיונז או קטשופ.

דקות ארוכות ישבנו, מלטפים את הבטן ומפנטזים על היכולת להתגלגל החוצה ולשבת לצד שולחן העץ העתיק, עם הספסלים עשויי הגלגלים שחוברו לו. כשהצלחנו, עלי הביא כאות הוקרה תה מתוק עם נענע ובוואריה כמו בספרים: קצפית, מתוקה ובניחוח וניל עם סירופ שוקולד כמו פעם. גם אותה, אגב, מכינים במפעל המדובר. התרווחנו על ספסלי העץ, נשמנו עמוק וחרתנו בלבנו את המיקום שהעלה בנו זיכרונות נעימים וטעם טוב.

למטיילים, לתושבי האזור ולמי שעובר בדרך, אלפרדוס היא אל פרדוס שבו ממלאים את הבטן והלב באוכל מזרחי אמתי, עם קצת גלאם נוסטלגי ושירות מכל הלב.