Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת ל'אנטרקוט בתל אביב

ל'אנטרקוט


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הסביצ'ה, נתחים עדינים של דניס, הוגשו עם מצע עלים (ארוגולה), צנוניות, עגבניות שרי, גזר וגולת הכותרת – פלפל שאטה עוקצני, שלקח את המנה למחוזות הרפתקניים..." אדם בר לוקח את ג'וניור למסעדת ל'אנטרקוט בתל אביב

הג'וניור הוא קרניבור מילדות. כבר בגיל חמש הוא התרעם כשניסינו להזמין לו "ארוחת ילדים" במסעדת המבורגרים, והתעקש על מנת מבוגרים של המבורגר 300 גר', וחיסל אותו בלי להניד עפעף. לכן כחלק מחגיגות יום הולדת שמונה, כשרציתי לקחת אותו לבילוי גברי משותף, היה ברור שנלך על תענוגות בשרים. בשדרות רוטשילד, בדרך לל'אנטרקוט, עובר לידנו זוג צעיר וחביב עם מגש סופגניות, כנראה שאריות מאיזו מסיבה, ומציע לנו סופגניות מהמגש. אנחנו מסרבים בנימוס מהול בגאווה, ומסבירים שאנחנו בדרך לארוחה במסעדה (והסבטקסט – לא נשחית מקום בבטן על בצק ספוגי, חביבים ונדיבים ככל שתהיו).

ל'אנטרקוט שוכנת בבניין פלטין, בצומת אסטרטגי, שלא לומר טרנדי, בלב הסיטי של תל אביב – אחד העם ונחלת בנימין. בניין פלטין היה משכנה הראשון של הפילהרמונית של תל אביב, ושכן בו המלון בהא הידיעה של העיר ההיסטורית בשנות ה-20 של המאה ה-20. את הג'וניור כל ההיסטוריה הזאת לא מעניינת, כמובן. הוא מתעמק בתפריט כאילו היה זה הספר החדש מסדרת "ג'ינג'י". וקשה לבוא אליו בטענות. התפריט של ל'אנטרקוט מסעיר את הדמיון. המסעדה אמנם כשרה, אך מיומנת בכל המעקפים המתבקשים כדי לייצר מגוון רב-דמיון. הדגש הוא כמובן על מנות הבשרים, הקו הכללי הוא של ביסטרו צרפתי (אל תספרו לגארי יורופסקי, אבל מגישים כאן כבד אווז! עם פלחי תפוחי עץ בקלבדוס וקינמון, ורוטב תותי שדה!) אבל גם נגיעות אסייתיות, מזרח תיכוניות ואיטלקיות.

אז נשענו לאחור, בצענו מהלחמניות העגולות הקטנות (תשכחו את מה שכתבתי קודם על הסופגניות בשדרה, תראו לי מישהו שיכול לעמוד בפני הריח של לחמניות חמות מהתנור) וטבלנו אותן במטבל העגבניות המיובשות בשמש, בזמן שחיכינו שהמנות שלנו יפציעו מהמטבח. בל'אנטרקוט יש שני חדרים פרטיים בקומה העליונה. בערב שבו ביקרנו, התקיים אירוע פרטי רב משתתפים (אבל שקט ותרבותי! בישראל!), ואני חששתי שאירוע כזה יעמיס על המטבח ויאריך את ההמתנה של ג'וניור, שסיפוקים מידיים הם שמו האמצעי. למזלנו, המטבח עמד במשימה בכבוד, וכל הנוכחים קיבלו את מבוקשם בתזמונים מדויקים.

לראשונות הזמנו סביצ'ה דניס עבורי וקבבוני אנטרקוט לג'וניור. הסביצ'ה, נתחים עדינים של דניס, הוגשו עם מצע עלים (ארוגולה), צנוניות, עגבניות שרי, גזר וגולת הכותרת – פלפל שאטה עוקצני, שלקח את המנה למחוזות הרפתקניים, כשהרוטב, גרסה של ויניגרט, מרסן אותה בעדינות. קבבוני האנטרקוט הוגשו עם קרם חצילים, עגבניות וטחינה, ותובלו בעדינות, שלא לגנוב את ההצגה מעושר הטעמים של האנטרקוט. הבטתי בגאווה בג'וניור מחסל בריכוז, ביסודיות, וכמובן בהנאה גדולה, את המנה.

לעיקריות בחרנו בצלעות טלה עבורי ובהמבורגר 250 גר' לילד. צלעות הטלה נבחרו, על ידי לפחות, למנה המנצחת של הערב: מנה נדיבה של צלעות נימוחות, ללא שומן מיותר (אבל עם קצת שומן, כדי שנזכור כמה שהוא טעים), שנעשו במידה הנכונה על הגריל, והוגשו על ניוקי תפוחי אדמה בעגבניות. עונג צרוף! ליוויתי את המנה בכוס קברנה של ברקן, ושוב צפיתי בגאווה ובסיפוק בילד שמחסל את ההמבורגר בהנאה וביסודיות. הצ'יפס, מה לעשות, כבר היו למעלה ממידתו. בכל זאת, רק בן 8. קינחנו בסופלה שוקולד מריר עם גלידת וניל ורוטב תות, ובפאי אגוזים עם גלידת וניל, כי כפי שפסקו כבר דץ ודצה – "אין חגיגה בלי עוגה!"