איסקנדר בנהר הירדן

"קבב איסקנדר הגיע לשולחן על צלחת ענק עם ארבע קציצות ריחניות המונחות על מצע עגבנייה טרייה ומשולשי לוואש שיצא מהטאבון, הטחינה שכיסתה אותם לא הצליחה להסוות את ריח הגריל והתבלינים..." שירי שקד, איסקנדר, נהר הירדן

כשעומדים מול מסעדת איסקנדר הסמוכה לנהר הירדן, מתעורר רצון להיכנס אליה ולא לצאת כמה ימים לפחות. מבנה העץ רחב הידיים מוקף נוף גלילי, עצים ירוקים, שמיים כחולים ושלל חיות בר שמטיילות חופשי בצד השני של גדת הירדן.

הנוף שעוטף את איסקנדר נשקף גם מחלונות המסעדה ומהמרפסת רחבת הידיים. שולחנות עץ ארוכים מוקפים כסאות מעידים על כמות הסועדים שעוברת מדי יום במסעדה, במיוחד בקיץ. קבוצות-קבוצות נוהרות לכאן בגלל האוכל הטעים, עם נטייה תורכית-אוריינטלית, ואוויר המרחבים הפתוחים.

מזג האוויר המצוין אפשר לנו לשבת על המרפסת, להשקיף לעבר החיות והנוף ולאכול באוויר הצלול שהפעיל קסם על התיאבון שלנו. התחלנו עם מנות פתיחה שכיסו כל פינה בשולחן: חומוס עבה שקושט בפפריקה, פטרוזיליה למכביר ושמן זית, שניגבנו בחדווה עם לוואש - לחם הבית שנאפה בטאבון ממש כמו בכפרים בתורכיה. שלוש מנות שונות של חציל, כל אחת טעימה לפחות כמו קודמתה: סלט חציל שרוף עם טחינה ומלח אטלנטי, סלט חציל שרוף ומנת חציל צלוי עם פלפלים, פטרוזיליה, שום, בצל וטאץ' חריף. ניסינו גם את הטחינה עם שמן הזית והפפריקה החריפה, שהוגשה לצד ירקות כבושים צבעוניים שביניהם נחו פלפלים וגזרים. כאמור, כל החגיגה הזו, שדי בה כדי למלא את קיבתו של אדם רעב, לוותה בלחם התורכי. אותו ואת שאר הסלטים אפשר לקבל עוד ועוד, אם מזמינים את פסטיבל מנות הפתיחה.

עודנו מלקקים שפתיים מהטעמים המגוונים, ואל השולחן הגיעה מנת לוואש, הפעם מכוסה בחציה בבשר חצילים שרוף ומתובל טעים להפליא, ובחציה השני מעוטרת בשר כבש טחון ומתובל שקצת התייבש, אבל שכבת הלחם הטרי והפריך ומעט שמן הזית שציפה אותו החדירו לו את הרטיבות הנדרשת.

בזמן שאנחנו לעסנו והחלפנו רשמים, צוות המלצרים הקפיד לפנות את השולחן, להחליף מפיות, למלא כוסות מים ולהתעניין בשלומנו ובשביעות רצוננו. תוך כך הספקנו ללמוד שאיסקנדר קיימת כבר שמונה שנים ארוכות ושיש לה לא רק קהל לקוחות נאמן ורחב, אלא גם מסורת מכובדת של אירוח קבוצות מרחבי הארץ והעולם. בעונות לחוצות עוברים במסעדה קרוב ל-800 סועדים.

אחרי מנוחה קלה היינו מוכנים להתמודד עם המנות העיקריות: קבב איסקנדר הגיע לשולחן על צלחת ענק עם ארבע קציצות ריחניות המונחות על מצע עגבנייה טרייה ומשולשי לוואש שיצא מהטאבון, הטחינה שכיסתה אותם לא הצליחה להסוות את ריח הגריל והתבלינים. טעם הקבאב היה חגיגה לחיך וזרק אותי לטיול משפחתי בתורכיה לפני שנים לא מעטות. בכלל, הנטייה התורכית-אוריינטלית מורגשת בלא מעט מנות. תוספת תפוחי האדמה, שעברו אפייה ארוכה וטיגון בשלל תבלינים, הייתה טעימה להפליא ובאופן מפתיע לא שומנית מדי. מיותר לציין שהיה קשה לסיים את המנה העצומה. כל המנות באיסקנדר נדיבות ביותר.

בן זוגי שהזמין סטייק פרגית מתובל הצליח לחסל אותו בתיאבון רב, עוד לפני שהספקתי לראות. חקירה צולבת הניבה את חוות הדעת הבאה: "יואו, זה היה כזה טעים, עסיסי אבל עשוי מספיק, והתבלינים בדיוק לטעמי, אפילו היה מספיק מלח". מהצלחת הריקה, שבה לא נשאר ירק קלוי כעדות וגם לא גרגיר אורז מהתוספת שהוגשה, למדתי שהייתי צריכה להיות זריזה יותר ולחמוס כמה נגיסות עוד לפני שהוא הסתער.

בשלב זה כבר רציתי לתפוס פיסת דשא קרובה, ללטף את הבטן ולנמנם, רק שזו המלאה הדביקה אותי לכיסא. בציפייה שהאוכל יתעכל סקרתי את התפריט שגילה לי שהאוכל במקום כשר לחלוטין. איסקנדר סגורה מכניסת השבת ועד צאתה, והקינוחים שמוגשים במקום הם פרווה. חסכתי לי קינוח, מלמלתי בשקט, אבל המלצר חד האוזניים ראה זאת כאתגר ומיהר להגיש לנו גלידת תאנים פרווה שמכינים במקום (שאר הקינוחים מגיעים טריים מדי יום מקונדיטוריה מקומית משובחת). מאחר שאני לא חובבת גלידות ובטח לא כשהן פרווה, טעמתי אותה בחשש. להפתעתי היא הייתה טעימה ונעימה, אבל קשה להגיד שזיהיתי את טעם התאנים בה. מה שכן, היא חיסלה כל חלקה פנויה שעוד הייתה לי בבטן.

מרוצה הרהרתי לי כמה נחמד שיש מסעדה כזו לא רחוק מהבית. נוף ומרחבים, אוכל מגוון וטעים, מנות נדיבות ושירות מצוין. מקום טוב להביא אליו אורחים מהמרכז או הדרום, לחגוג יום הולדת או אירועים משפחתיים, ואפילו בלי לדאוג לדודה הדתייה, שהרי הכול כשר ולמהדרין. נופפנו לשלום לחיות הבר שרעו בגדה מולנו, הודינו לצוות המלצרים האדיב ודידינו לאיטנו לאוטו, נשבעים שביומיים הקרובים ניזון ממים כי אכלנו מספיק בשביל כמה ימים טובים.