פריים

"קדירת פירות ים כללה שילוב ראוי של שרימפס, קלמארי ומולים, ברוטב עשיר של חלב קוקוס, צ'ילי מתוק, שמנת ושמפיניונים. ההפתעה הנעימה של המנה היו קוביות הקריספי-רייס של אורז לבן מטוגן..." אדם בר – פריים רמת החייל תל אביב

אני אוהב להגיע מוקדם למסעדות ולברים. לתפוס מקום אסטרטגי, לא להתייבש בתור, לתצפת על הקהל ולראות איך הערב מתפתח. הטקטיקה שלי מוכיחה את עצמה שוב ושוב, והשבוע חזרתי והתמוגגתי ממנה כשישבתי ב"פריים" ברמת החייל. פריים הוא חלל גדול ואלגנטי, ובשמונה בערב כמחצית השולחנות היו תפוסים בארוחות ערב משפחתיות מהוגנות. פס הקול שהתנגן ברקע - מבלי להעיק ובאקוסטיקה משובחת - היה בסגנון עדות ה-Motown. במהלך הערב הוא שינה את פניו למוסיקת אמביינט עדכנית, המסכים הגדולים עברו לשדר אירועי ספורט בלייב, וקהל צעיר גדש את המקום מקיר לקיר.

פריים, למי שלא הכיר עד היום, ממוקם באגף הראול-ולנברגי של רמת החייל, כך שתמהיל המבקרים כולל את הגיק-שיק של אנשי ההיי-טק מרחוב הברזל, אבק כוכבים של הטאלנטים של "קשת", ואנשי פרסום מתוחכמים ממשרדי מקאן-אריקסון, שיושבים באותו הבניין ממש. לפריים יש אפילו הסדר מיוחד עם משרד הפרסום, שמאפשר להם לקיים אירועים פרטיים באולם הקולנוע(!) שלהם.

התפריט מגוון עד כדי תסכול. יפני, סיני ותאילנדי, ולא, זו לא תחילתה של בדיחה, עם קריצות לאיטליה, לצרפת ולמזרח התיכון. אחד ממקורות ההשראה של פריים הוא השף נובו מטסוהיסה. לפני שכבש את העולם עם רשת המסעדות "נובו", ייסד מטסוהיסה מסעדות בפרו (שבה קהילה גדולה של מהגרים יפנים) ובבואנוס איירס, וספג שם השפעות לטיניות: חלפניו, הדרים, קקאו ועוד, שאותן הוא הוציא לפועל ב"נובו". מטסוהיסה נתן בעצם מנדט "לאלתר" על המטבח היפני, אפשרות שלא עלתה כלל על השולחן, עד שהגיע.

אז מה היה לנו? לראשונות בחרנו במנת שרימפס באננס. מנה של חמישה שרצים גדולים ועסיסיים, שטוגנו ביעף בשמן עמוק אחרי שטבלו בבלילת טמפורה. הם מוגשים ברוטב יוזו ודבש ומלווים בקוביות קטנות של אננס טרי. זוהי מנה בהשפעת נובו מובהקת, שעושה כבוד למקור. הציפוי פריך, המילוי עסיסי והרוטב אקזוטי. מה עוד צריך? מנת הגיוזה (ממולאת בעוף) הייתה שמרנית יותר בטעמיה, אך טעימה לא פחות. היא מוגשת בכלי אידוי אישי, ומלווה בסלט מרענן מנבטים, גזר וסלק. דים סם ממולא שרימפ היה מענה סיני הולם לגיוזה, כשבצק האורז מולא בבשר שרימפ, מנה מעודנת ומיוחדת.

מכיוון שאנחנו לא אנשים מאופקים, הפיתוי לטעום רול סושי היה חזק מאתנו. הלכנו על אחד המיוחדים: צונאמי רול, שמשלב מעטפת סלמון ושבבי בטטה, ומילוי של טונה, אספרגוס, ספייסי מיונז ויסלחו לי הרכיבים העלומים שלא זיהיתי או זכרתי. הם אולי נשכחו, אבל עושר הטעמים היה בלתי נשכח.

את כל הטוב הזה ליווינו עם יין גווירצטרמינר, צונן ופירותי. לעיקריות בחרנו בצ'יאזה ובקדירת פירות ים. הצ'יאזה - נתחי פילה בקר וחצילים מוקפצים בליווי אורז תאילנדי - הייתה מנה שבה נתחי הפילה והחצילים מלהטטים ומתעתעים בשל הדמיון בצבע ובמרקם. רוטב חום סמיך על בסיס סויה וסוכר מחבר את שני השותפים האלו לחגיגה נעימה מעוטרת בבצל ירוק קצוץ. מנה עיקרית נוספת שניסינו הייתה קדירת פירות ים, שכללה שילוב ראוי של שרימפס, קלמארי ומולים, ברוטב עשיר של חלב קוקוס, צ'ילי מתוק, שמנת ושמפיניונים. ההפתעה הנעימה של המנה היו קוביות הקריספי-רייס של אורז לבן מטוגן, שנהנינו מאד לטבול ברוטב ולספוג את טעמיו - פשוט תענוג.

קינחנו באפיסת כוחות בוופל בלגי שקשה היה לעמוד בפניו, חם, עם גלידת וניל ברוטב שוקולד וקצפת – הסיומת המושחתת האולטימטיבית לערב מענג שכזה.