מודרן במוזיאון

"המטבח של מודרן מוגדר כירושלמי-מודרני. התפריט מתכתב עם מטבחים שונים שבנו את התרבות הגסטרונומית הירושלמית, וכך ניתן למצוא בו השפעות מהמטבח הספרדי, האשכנזי, הערבי והמרוקאי...." מי טל שבתאי על מודרן בירושלים

כמי שנולדה והתחנכה בירושלים, הביקור במוזיאון ישראל זכור לי כאחת היציאות הקדושות מכותלי בית הספר. ברגע שבו כף רגלי דרכה ברחבת הכניסה התמלאתי יראת כבוד. את הכניסה לאגף הילדים והנוער אני זוכרת היטב: מול השער ניצב דלפק ומאחוריו דיילת במדים, שלקחה מכולנו את הילקוטים והפקידה אותם למשמרת המוזיאון. נאלצנו להשאיר מאחורינו, נעולים בתוך ארון, את הבמבה ושאר הממתקים שרכשו עבורנו לכבוד המאורע.

למוזיאונים תכונה של ניקיון. הם חפים מרעש, צחקוקים וריחות אוכל. "נא לא לגעת" הוא סימן ההיכר של תרבות המוסדות האלו, הרחוקה מהבטן, מבלוטות הטעם ומהיצרים. והנה, בניגוד לאמור לעיל, ניצבת במוזיאון ישראל בירושלים מודרן - לא קפיטריה או מזנון, כי אם מסעדת קונספט.

מודרן היא אמנם לא המסעדה הראשונה שנפתחה במרכזו של מוזיאון, כמוה מסעדות גם במומה ובגוגנהיים בניו יורק, מסעדה על גג של מרכז פומפידו בפריס, מסעדה במוזיאון טייט בלונדון ואחרות, אבל הדבר הראשון שלוכד את העין בכניסה למסעדה הזו הוא העיצוב, שנעשה בהשראת שלושה אמנים מרכזיים שהטביעו את חותמם בראשית המאה ה-20: על קירות המסעדה הצבועים בשחור, אדום וכחול ניכר סגנונם של הצייר פיט מונדריאן וקבוצת דה סטיל ההולנדית, הכיסאות של זוג האמריקאים איימס מעטרים את שולחנות המסעדה, והתאורה בחלל מושפעת רבות מיצירתו של האמן האיטלקי אינגו מארר. שולחן אבירים בגובה חצי בר מחלק את החלל לשניים. סביבו יושבים דיפלומטים מצ'כיה, מעונבים, מחויטים ומשווים למקום ארשת מכובדת וניחוחות של ארץ קרה ורחוקה. האווירה הלכה והתחממה ככל שהגישו להם עוד ועוד בקבוקי יין.

המטבח של מודרן מוגדר כירושלמי-מודרני. התפריט מתכתב עם מטבחים שונים שבנו את התרבות הגסטרונומית הירושלמית, וכך ניתן למצוא בו השפעות של המטבח הספרדי, האשכנזי, הערבי והמרוקאי. כיאה למטבח הירושלמי, גם המנות במסעדה מוגשות בנדיבות ורוחב לב.

טעמנו מגוון של מנות ראשונות, ביניהן סלט טאבולה שהיה מלא בעשבי תיבול טריים ורעננים; עגבניות שרי על פטוש עם נגיעות של פלפל ירוק חריף ששדרגו את המנה; חומוס מצוין; קציצות פראסה על קרם דלעת, נימוחות וטריות; ופלאפל ירוק וטעים, שניכרה בו רעננות של עלי נענע. הקרפצ'ו אמנם היה מעט צמיגי ולא רך, אולם הלחם הקלוי שליווה אותו היה פיצוי וחם והולם שיצא היישר מהתנור.

למנות העיקריות הזמנו מעורב ירושלמי מודרני נפלא. הבשר היה טעים ותובל כמיטב המסורת. בנוסף, דג בורי הוגש עם תבשיל עלי מנגולד בלימונים כבושים.

קינחנו בפאבלובה עם גלידת קוקוס מעולה שנשאה ארומה וטעם של מי ורדים וזרקה אותנו היישר אל מחוזות ילדות נשכחים. עוד קינוח בלתי נשכח היה סיגר שקדים מבצק פילו ודבש ממולא תמרים, שהוגש עם סורבה טחינה וסילאן - ליקקנו את האצבעות.

השירות, יש לציין, אדיב ונעים עם צוות מלצרים ששולט היטב בתפריט ומוסיף תחושת ביתיות שמשתלבת עם האווירה הכללית. ללא ספק, הביקור במודרן היה כתיקון לחוויית ילדות פחות נעימה במוזיאון, שבה אסור היה לגעת או לאכול והיה צריך להלך בשקט. השילוב שבין מסעדה שהיא עצמה מוזיאון לבין אוכל טעים וצבעוני הוא חגיגה.