משק יין הנס שטרנבך

ביום שישי בבוקר, גיא סופר קם בעצלתיים ויצא לטיול בארץ היין שבאזור השפלה. בגבעת ישעיהו הוא מצא את משק היין הנס שטרנבך, סייר ביקב, טעם יינות בייצור עצמי ואכל אכל שתובל בעשבי תיבול מהגינה. זה היה יופי של יום

יום שישי חמים בתקופת החגים, קמנו בעצלתיים. רעיונות על הרים מושלגים ונופים קסומים נגנזו מפאת מרחק הנסיעה, לעומת זאת ארץ היין שבאזור השפלה קרצה הרבה יותר.

התאספנו לרכב, הצטיידנו בפנסים ויצאנו לחקור מערות. לא אלאה אתכם בפרטים, רק אציין שהנופים בדרך משגעים, השמש בוהקת, השדות מוריקים, יש עדיין שאריות פריחה ומערות בשפע. אחרי שהעיניים רוו החלטנו גם לאכול משהו לפני שחוזרים הביתה, ונזכרנו בהמלצה של חברים על משק היין הנס שטרנבך.

גדי שטרנבך, היינן והבעלים, החל את דרכו כטבח מזדמן בצבא, והמשיך כטבח באנייה לאירופה. שם הוא התוודע לסודות היין, והביא אותם עמו חזרה ארצה. את האהבה לאוכל וליין הוא המשיך להחזיק בבטן, גם כשהדריך טיולים בסיני. רק בשנים האחרונות הוא פתח את משק היין (וקרא לו על שם אביו) ואת המסעדה הצמודה, שעל המטבח שלה אמונה אשתו, שולה יפת. להבדיל מיקבים שמביאים את הענבים מרחוק, אצל הנס שטרנבך הכול קרוב וביתי, ומרגישים את זה. כמו היין, גם האוכל מעוגן על צמחי תבלין ושאר תוצרי הגינה המקומית.

משק היין הנס שטרנבך אינו כשר, ולכן מושלם למטיילי סוף השבוע. בכל זאת, אם מתכננים להגיע אחרי 18:00 צריך להזמין מקום מראש, כדי שיחכו לכם. ועוד פרט שחשוב לומר - מכיוון שמדובר במשק היחיד באזור שפתוח בימי שבת, יש לפעמים עומסים בלתי צפויים. כך שאם אתם מתכננים אירוע חשוב, או אם אתם קבוצה, כדאי בכל מקרה שתתאמו את הגעתכם מראש.

סיירנו קצת ביקב, גילינו כמות מדליות מרשימה, ופנינו לטעימות. היקב מציע יין רוזה קליל "ורוד דה לה פרגולה" – מהגפנים שמכסים את הפרגולה (כמובן, הייתי צריך לנחש). יין נובו – 100% קברנה סוביניון הוא יין שולחני צעיר אבל טעים ועשיר. שני אלו נמכרים בבקבוקי פלסטיק לשתייה מידית, וגם במחירים סבירים. שני יינות נוספים שזכו בפרסים בינלאומיים מכובדים ביותר הם עמק חכ'ליל - בלנד של קברנה סוביניון וסירה מיקבים שכנים, וסדרת הדגל – ג'נבא רזרב – 100% קברנה סוביניון. שני האחרונים האחרונים הם אמנם יקרים יותר, אבל גדי שמח להציע הנחות יפות על הזמנת כמות או על הזמנות עתידיות. בעתיד מתוכננים גם יינות לבנים, וכחובב הזאנר, אני בהחלט מתכנן לבדוק את העניין מקרוב.

אבל אנחנו כבר נעשינו רעבים, והרי לשם כך נתכנסנו כאן. התחלנו עם לחם הבית ומבחר סלטים לפתיחה. הלחם הטרי נאפה במקום ומוגש עם פנכת חמאה, שאני מודה שלא היה צורך בה, מכיוון רוטבי הסלטים המצוינים הספיקו. הסלטים כשלעצמם כללו שילובים פחות מוכרים: סלט מנגולד מצוין, סלט עדשים על בצל מטוגן ועלים ירוקים, חצילים מטוגנים ברוטב בלסמי וסויה, פרוסות סלק צלויות עם רוטב טחינה מתקתק וסלט שורשים ברוטב עראק. הזמנו גם פלטת בשרים קרה שכללה ברזאולה, קורנביף ורוסטביף, כולם תוצרת בית, טעימים, וקישטו יפה את פרוסות הלחם שלנו.

לעיקריות חלקנו קדירת בקר עדולמית – צלי בקר וירקות שורש ביין אדום. הבקר היה רך, השתלב מצוין עם היין, והירקות טעימים-טעימים. ליקקנו את הצלחת וחיפשנו עוד. הוא הגיע בצורת מנת טלה עם תפוחי אדמה, בצל מקורמל וסלט ירוק, מנה שלא נפלה מקודמתה כהוא זה. על קינוחים כבר לא יכולנו לחשוב, אבל עצרנו במעדנייה של שולה בדרכנו החוצה והצטיידנו בריבות. תוצרת בית - כמובן.

הכיף של גדי שטרנבך הוא לארח קבוצות שלמות. יש המון מקום מתחת לפרגולה, וגם תפריט ייחודי, ואם ישנם בכל זאת שומרי כשרות בקבוצה, אפשר להביא בשבילם מנות מיוחדות. אז תיהנו.