Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > ברים ופאבים> כתבה על מרתה תל אביב

מרתה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

אדם בר: "פוקצ'ה, קרפצ'יו, טחינה גולמית, דגים טריים ופירות ים, בשרים וירקות על הגריל, עשבי-תיבול, זה הקונספט על רגל אחת. תוסיפו לזה בר עשיר ותפריט יינות מהודק, ומה קיבלנו?..." את מרתה בבית ציוני אמריקה, תל אביב

ידידי נ. חזר מחודש טיול בהודו. ולא, נ. הוא לא משוחרר טרי מצבא העם, נ. חגג בהודו את יום הולדתו ה-50. ומכיוון שרציתי להושיב אותו לתחקיר מעמיק, גררתי אותו כל הדרך מרמת השרון למסעדת מרתה שבבית ציוני אמריקה, מקום שהכרתי בחטף כשצפינו באחת ההצגות של בית לסין שעולות שם באופן קבוע, בעוד מרתה מאכלסת את קומת הקרקע והגינה. סימנתי לעצמי את המסעדה בזכות החצר הנעימה, והמרחב שהיא מאפשרת, ואל יקל הדבר בעיניכם: בעיר הצפופה ביותר, במדינה הצפופה ביותר בעולם (כנראה) – כל סנטימטר במרווח שבין השולחנות במסעדה עולה כסף למישהו. באופן אישי, אני חש הכרת תודה לנדיבותו של מי שמספק לי את הסנטימטר הזה.

הערב היה קצת קריר (וכל הכבוד לחורף השנה, שנותן פייט עד שלהי אפריל, ולא מפנה את הבמה בקלות לגועל נפש הזה המתקרא קיץ) – אז ישבנו בפנים. העיצוב סולידי-מעודכן. לבנים שחורות, כורסאות ישיבה נוחות ושולחנות עץ מסיביים שחורים.

בתפריט של מרתה מנשבת רוח ים-תיכונית קלילה ומרעננת – פוקצ'ה, קרפצ'יו, טחינה גולמית, דגים טריים ופירות ים, בשרים וירקות על הגריל, עשבי-תיבול, זה הקונספט על רגל אחת. תוסיפו לזה בר עשיר ותפריט יינות מהודק, ומה קיבלנו? מסעדה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, נותנת כבוד לאורחים שלה, ומאכילה אותם אוכל מתוחכם אבל לא מתחכם, טרי, קל וטעים.

בזמן שהתעמקנו בתפריטים, הגיעה לשולחננו פוקצ'ה מהבילה מדיפה ניחוחות שומיים מעוררי תיאבון. לצדה נחו שתי קעריות מתבקשות: שמן זית ובלסמי (ואלמלא הניחוח המשכר של הפוקצ'ה והחום המתפוגג לאיטו – הייתי יכול לבהות בצורות שיוצר הבלסמי בשמן, כמו המנורות הזכורות לטוב מהסבנטיז), וסלסת עגבניות עם רסק פלפל ירוק חריף. איזו דרך נהדרת לעורר את התיאבון. עם אלו השקנו לנו שתי כוסות יין אדום – מרלו של Woodbridge לידידי נ., ובלנד הרי יהודה 2010 של יקב צרעה בשבילי. יין עמוק, פירותי ומתובל שנהניתי ממנו מאד לפתיחת הארוחה וסיפורי העלייה לרגל לטירוונמלאי, המרכז הרוחני של דרום הודו.

למנה הראשונה חלקנו קרפצ'יו סינטה, כי לא קל לבהות בפרות חודש שלם בלי שמתאפשר לך לנעוץ שיניים באחת מהן. הקרפצ'יו של מרתה עשוי "קום איל פו" - בדיוק כמו שצריך. מינונים מדויקים של שמן זית, בלסמי ופרמיג'אנו, שלא גונבים את ההצגה מעדינות טעמה של הסינטה הנאה (תרתי משמע).

לעיקריות כבר הגענו עם סיפורי אימה על התוקפנות הגואה של הפילים בדרום הודו, ולכן עברנו בנון-שלנטיות למחלקת הדגים ופירות הים. פילה סלמון טרי, שהיה עשוי במידה ששמרה על עסיסיותו, הוגש עם רוטב רוזה ומקבץ מלהיב של ירקות צלויים על הפלאנצ'ה – שעועית ירוקה, בצל, פטריות, גזר ועוד. אבל השוס של הערב היה ניוקי פירות ים – מנה נדיבה ועשירה של ניוקי, שרימפס וקלמרי, בקרם שמנת וקארי. נגיעת הקארי הייתה הטוויסט של המנה המוצלחת הזאת, ששדרגה אותה למחוזות האקזוטיקה. ואולי היא פשוט מטפורה קיומית עבורנו – הרפתקנים שמנמנים של גיל העמידה?

קינחנו בקראמבל תפוחים מוצלח מאד. בכלל – הקראמבל עושה קאמבק! אני נתקל בו יותר ויותר בזמן האחרון, במסעדות ובארוחות אצל חברים, וטוב שכך – הוא ביתי, טעים ובריא, וזה של מרתה, עם השטרויזלים (פרורי הבצק) שממעל וכדור גלידת הווניל, המתיק לי את כל הדרך הביתה.