Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבה על מסעדת הסינית האדומה

הסינית האדומה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"מנה תאילנדית בשם שי שו פלה. מדובר בדג בורי שטוגן בבלילה, שהפכה את הציפוי של הדג לפריך. לאחר מכן הוא בושל בקארי אדום, חלב קוקוס, אפונה ירוקה והרבה כוסברה..." דניאל לוין בסינית האדומה שבצפון דיזינגוף, תל אביב

אחרי שעתיים של סיבובים על רחוב דיזינגוף נעשינו רעבים. הגענו כבר לקצה הרחוב וראינו את הנמל, אבל לא רצינו להיכנס להמולה. ליטל משכה אותי הצדה והצביעה על מסעדה קטנה שצבועה כולה אדום: הדלת, החלונות, השלט וגם פסל בודהיסטי קטן. זו הייתה הסינית האדומה - מסעדה ותיקה שמתמחה במטבח אסייתי עם טבחים אסייתים, שמארחת באופן קבוע דיפלומטים מהמזרח הרחוק.

הסינית האדומה מחולקת לכמה חללים, כל אחד מהם מעוצב בסגנון שקט שכולל מראות, עצי במבוק ומגילות עם אותיות סיניות. יחד עם מנורות ומפות אדומות נוצרת אווירה די מרגיעה. תפריט המסעדה מחולק לשניים. החלק העיקרי מוקדש למנות קלאסיות מהמטבח הסיני: נודלס, מוקפץ, סלטים, מרקים ומאכלי בשר וים. החלק השני מוקדש כולו למטבח התאילנדי שמייצג את דרום מזרח אסיה, שבו עושים שימוש בחומרי גלם ובתבלינים אחרים. החלטנו לטעום קצת משניהם.

למרות השמש הלוהטת בחוץ, פתחנו במרק מסורתי, טום יאנג קוונג סיני. אני אוהב הפתעות ובניגוד למרק תירס, שברור מה המרכיב העיקרי בו, הפעם לא היה לי מושג מה אקבל. המרק היה בצבע אדום צלול עם נגיעות של חלב קוקוס, בעל ריח משכר שנבע משימוש בהמון מרכיבים ועשבי תיבול שלא הצלחתי לזהות. כן גיליתי פיסות של פטריות ושרימפס שהוסיפו לטעם העמוק. לצד המרק הגיע אגרול וייטנאמי שהשתייך לתפריט התאילנדי. מתברר שכל מה שאנחנו יודעים על אגרול נכון רק לסין. באגרול וייטנאמי אין בכלל בצק, הוא ארוז בתוך נייר אורז דק כמו עלה, והוא אינו מטוגן אלא מאודה. התוצאה היא שהעוף והירקות מתמזגים זה בזה ולא סופגים טעם של טיגון.

הסתקרנו ורצינו לטעום מנה ראשונה נוספת, ואחד המלצרים התאילנדים שמח לספר לנו קצת על כל מנה. בהמלצתו הזמנו סלט טום טאם תאילנדי עם הרבה פפאיה, שעועית תאילנדית וצ'ילי חריף. הסלט היה פיקנטי ומאד מרענן, קראנצ'י וקליל. הטעמים השתלבו מעולה, והיו חדשים לשנינו. מכיוון שהמנות הראשונות הוגדרו כהצלחה, עד העיקריות חגגנו עם בירה תאילנדית איכותית שנקראת סינגה - קלה ובהירה, שהשתלבה טוב עם טעמי המנות.

ליטל הזמינה ברווז בנוסח סצ'ואן, מחוז בדרום סין, שהוגש על משטח חימום בצלחת רחבה. הנתחים הגדולים והעסיסיים היו נקיים מעצמות והוקפצו ברוטב מתוק-חריף, שהזכיר קצת ריבת בצל. טעם הבשר השתלב עם הירקות שהיו במנה: גזר, בצל, ברוקולי ואפונה סינית. אני הזמנתי מנה תאילנדית בשם שי שו פלה. מדובר בדג בורי שטוגן בבלילה, שהפכה את הציפוי של הדג לפריך. לאחר מכן הוא בושל בקארי אדום, חלב קוקוס, אפונה ירוקה והרבה כוסברה. המעטפת הפריכה של הצד ספגה המון מהרוטב ולכן כל נתח היה בשרני ועסיסי. לצד שתי המנות הזמנו אורז מאודה, שלא באמת היה נחוץ, אבל נעשה בצורה מושלמת ועזר לרענן את הפה ולצנן את החריפות.

הסינית האדומה היא אמנם מסעדה אסייתית, אבל ליטל התעקשה על קינוח שוקולדי ואכן מצאה בתפריט כמה שמצאו חן בעיניה. מנת הבלה דונה היא מוס שוקולד לבן עם פקאנים ושוקולד מריר. כבר לא הייתי רעב, אבל בסופו של דבר אכלתי יותר ממנה.

תודה לסינית האדומה שגילתה לנו שהאוכל האסייתי הוא לא רק סושי ושרימפס אלא גוונים מורכבים וריבוי טעמים עדינים. אני מחכה לביקור הבא שלי, כדי לגלות כמה נוספים.