Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת איטלקיה בפשפשים ביפו

איטלקיה בפשפשים


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"באיטלקיה בפשפשים אפשר לשבת בכיף על פיצה ובירה, וגם להשתקע בארוחה מלאה של שלוש מנות. לתפריט הקבוע מתווספות מדי יום מנות מיוחדות, ויש גם עסקיות שוות..." שפרה צח מסבכת את המלצרים של איטלקיה בפשפשים שביפו

אם יש פרס מיוחד לסבלנות, המלצרים של איטלקיה בפשפשים הרוויחו אותו ביושר. בשולחן מאחורינו מנסה אחד מהם לדובב ילדה סרבנית, שכל המנות שאבא-אמא מציעים לה לא נראות לה. בצד השני מישהי חוקרת ביסודיות מלצר אחר על כל סוגי הגבינה שמוגשים על הפיצות ("מה זה ריקוטה? מה זה מוצרלה?") ובסוף מזמינה פיצה צמחונית נטולת גבינה. ובתווך אנחנו, שגם לא עושים חיים קלים לרותם, המלצר שלנו. זה מתחיל כבר בשלב בחירת היין, שבו מוגשים לנו לטעימה שניים מיינות יקב טוליפ המככב כיקב החודש. הקברנה-פרנק מוצא חן בעינינו, בעוד המרלו קצת תוקפני מדי לחיך, לטעמנו, ולכן מוחלף ביין איטלקי – זיפנדל פרימיטיבו, בעל גוף מלא וארומה מאוזנת. עכשיו אנחנו מסבכים את רותם עם הראשונות: מרק היום, שהוא מרק עגבניות, לא מתאים לנו, על סלט לא בא לנו ופירות ים אנחנו לא אוכלים. מה נשאר? בשבילי מנה מקורית של קרפצ'ו הרינג, שנותנת טוויסט להרינג המוכר, כשתלוליות מרעננות של קרם פרש מאזנות את מליחות הכבישה. ובשבילו מנה מעולה של ריזוטו פטריות, כשהאורז מבושל עד כמעט-רכות ברוטב פטריות עשיר. נכון שכתוב בפירוש בתפריט שהמנה הזו מוגשת ללא לחם וחמאה, אבל לחם הבית הפציח והחמאה הרכה שמוגשים ליד ההרינג שלי זוכים במהירות לשותף לא-קרוא, שגם מנגב אתם טוב-טוב את הרוטב הטעים שנשאר לו בצלחת.

ההפסקה לפני העיקריות מנוצלת לשוט לימונצ'לו, על חשבון הבית, ולעיון מקיף בתפריט. באיטלקיה בפשפשים אפשר לשבת בכיף על פיצה ובירה, וגם להשתקע בארוחה מלאה של שלוש מנות. לתפריט הקבוע מתווספות מדי יום מנות מיוחדות, ויש גם עסקיות שוות, שבהן במחיר מנה עיקרית של פסטה או פיצה מקבלים ארוחה שלמה, הכוללת גם מנה ראשונה, לחם וחמאה ומיץ טבעי.

את ההתלבטות לגבי העיקרית שלי פותר באחת סועד שזה עתה סיים את ארוחתו – ניוקי פטריות – והוא מסמן לי בשני אגודלים מונפים למעלה שזו מנה מנצחת. ככה זה באיטלקיה בפשפשים: משהו נינוח וחופשי, שנוצר בהשראת השילוב בין הרחוב היפואי הציורי לסגנון של טרטוריה איטלקית. ואכן הניוקי הם הצלחה של ממש: קצת יותר גדולים מהרגיל, במרקם שמצליח להיות בדיוק על הגבול שבין קשה לרך, ומה שמשדרג את המנה הוא הרוטב הלא-שגרתי, המשלב בהצלחה סירופ בלסמי שלוקח לכיוון המתקתק, יחד עם טעמים עזים של שום ופטריות יער. בן זוגי, לעומת זאת, מתעניין באחד הספיישלים שנשמע לו מעניין – מקרוני עם פלפלים בשלושה צבעים וסלצ'יצ'ה, שהן נקניקיות עשויות בשר עגל וכבש עם זרעי שומר. מבחינתו, די במילת הקסם "נקניקיות" כדי לחרוג מהבחירות הרגילות שלו, ולנסות את המנה הפיקנטית הזאת.

מזל שבקינוחים המבחר מצומצם יחסית, מה שמקצר את תהליך הבחירה. המנה המקורית יותר נמצאת הפעם בצד שלי – קסטה, שבה שתי עוגיות שוקולד נימוחות חובקות קרם ברולה קפוא. בעלי בשלב הזה כבר חוזר לעצמו, ומזמין, כמו תמיד, טירמיסו, כדי לבדוק אם יודעים לעשות אותו כמו שהוא אוהב. התשובה, אגב, היא כן, בהחלט. הטירמיסו של האיטלקיה בפשפשים מוגש בצנצנת, גימיק שכבר הפך לטרנד, וזוכה אצלו לציון לשבח. יצאנו מרוצים. למלצר שלום.