הנרי ופספרטו בדבלין בר


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

 הגרסה הישראלית של הבר האירי כל כך מוצאת חן בעיננו שמבחינתנו, ''דבלין בר'' הוא הוא הדבר האמיתי. עושה רושם שלא תהיה ברירה אלא לשוב עם נשותינו......

עשרים שנים בדיוק חלפו מפתיחתו של ה''יאכט-קלאב'' במלון המלך שלמה באילת, שם היינו אמורים ללמוד איך נראה פאב אנגלי אמיתי. מאז גדלנו, נסענו, ראינו עולם ולמדנו שכל קשר מקרי בהחלט ...
כיום, אנו מקבלים שיעור נוסף: איך נראה ''בר אירי אמיתי'', ואם לומר את האמת ... ממש לא אכפת לנו איך נראה המקור, כי הגרסה הישראלית של הבר האירי כל כך מוצאת חן בעיננו שמבחינתנו, ''דבלין בר'' הוא הדבר האמיתי.
הכל מתחיל בתכנון חכם. לכניסה דלתות כפולות, כאילו כדי להשאיר את הקור מחוץ לבית. החלל הגבוה (בניין משרדים מודרני, כבר אמרנו?) נוצל על מנת לבנות לגובה שלושה מפלסים של משטחי ישיבה מדורגים ואינטימיים המשקיפים על המשטח הגדול מלמעלה (חשוב לערבי הריקודים הנערכים כאן לעיתים) ובר סופר ארוך.
ממשיכים בדקורציה. עשרות מסגרות תלויות על הקירות. צילומים של מבשלת הבירה ''גיניס'', כרזות פרסומת של המבשלה, מפות עתיקות של אירלנד מכורתנו, תשעה נשיאים (של ארה''ב, אלא מה ...) ממוצא אירי (אף כי התאורה לא ממש מאפשרת לבחון את הצילומים, אלא מקרוב ממש).
מה עוד רואים? המון השקעה וכוונות טובות. עבודות עץ איכותיות, סאונד בכיף, מבחר משקאות, שאפילו הנרי לא ממש הכיר את כולם, שנים עשר ברזי בירה (שאלנו וגילינו: מעיין הבירה ממוקם במרתף מצונן קומה מתחת לבר, משם הנוזל היקר משונע באמצעות מערכת מתוחכמת ומקוררת-למשעי אל הברזים), ביניהם גולת הכותרת – הגיניס השחורה.

שני גברים לבד בבר, מה עושים? טעימת בירות ... מעמידים על הדלפק שמונה כוסות בלתי מזוהות ומנסים לזהות איזו היא איזו. תוצאות הטעימה הן: א. הנרי מזהה שבע מתוך שמונה בירות במבחן טעימה עיוור ב. פספרטו חושב שבירות עשירות באלכוהול הן טעימות יותר, מתוקות יותר ומשכרות יותר ...

טעינו. התחלנו במבחן הטעימות ושכחנו להזמין אוכל. כשנזכרנו, הראייה כבר לא היתה ממש צלולה אבל, מצד שני, לא זקוקים להרבה ראייה כדי לסרוק את המבחר המצומצם של מיני המזונות בדבלין בר, מבחר הכולל בעיקר מנות שיודעות ללוות אלכוהול.

מצוצמם, אבל ראוי. אי אפשר ללגום שמונה כוסות בירה (ועוד אחת שהצטרפה מאוחר יותר) בלי דגים מלוחים, הרינג, שהיו בשרניים ושמנמנים (גם במירקם, גם בגודל). אי אפשר להיות בבר המיוחס לאיים הבריטיים בלי ''פיש אנד צ'יפס''. טעמנו גם אותם. כשהזמנו את המנה דמיינתי אותה מוגשת בתוך קונוס נייר עיתון שמנוני אבל (ושוב מזל שאנחנו במזרח התיכון), קיבלנו מנה נהדרת, לטעמי, לא דומה בדבר למקור. שש (אם אדי האלכוהול אפשרו לי ספירה נאותה) אצבעות ארוכות של דג במעטפת עבה ופריכה של פרורי לחם ועשבי תיבול, נתונות בסלסילת קש, יחד עם ערמת צ'יפסים דקים ונחמדים ...
ביקשנו לדעת מהמלצר (לידיעת הבנות, ממש שווה: נאה, רהוט, מכיר את העסק ואת התפריט על בוריים... בטח סטודנט לרפואה) מהי מנת הדגל של הבית והזמנו אותה. קיבלנו שני זרים של ספריבס בהירים צלויים כך שכל השומנים התמוססו מכבר ונספגו בבשר, שמצידו, מתפורר ברכות מהעצם ומשאיר אותה נקייה ללא רבב.
הבעייה היא ששוב טעינו. לא הערכנו נכון את גודל המנות (שהיו נדיבות, כפי שאתם משערים מההקשר) ודי נתקענו: מצד אחד, הכל כל כך טעים ... שחבל להשאיר ומצד שני, כבר אין מקום.
כפשרה, החלטנו להזמין באחד השבועות הבאים מקום להופעה של ''כחול'' (להקה ישראלית שמנגנת מוסיקה אירית ומופיעה דרך קבע במקום) ולהופיע שנית, הפעם עם תגבורת – נשותינו.


דבלין בר
שנקר 4 הרצליה פיתוח
טלפון: 09-9544889