Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > מסעדות מומלצות> כתבה על סיור בנווה צדק של העמותה לתיירות תל אביב

זוגיות ואהבה בנווה צדק


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

אורית איציק מתלווה לסיור "זוגיות ואהבה בנווה צדק" מטעם העמותה לתיירות תל אביב, ומגלה שיותר משהקמת השכונה היא סיפור אהבה בין הציונים לאהובותיהם, היא סיפור אהבתם של הציונים לציונות. תישארו, יש ארוחת בוקר

הסיור "זוגיות ואהבה בנווה צדק" מטעם העמותה לתיירות תל אביב, שמעבירה נוית ענבר, מתחקה אחר סיפורי אהבה מימי ראשית היישוב היהודי שהתרחשו בשכונה. כך למדתי, שיותר משהקמתה של נווה צדק היא סיפור אהבה בין הציונים לאהובותיהם, היא סיפור אהבתם של הציונים לציונות.

בשכונת נווה צדק, שהיא היום אחת היוקרתיות בתל אביב, בתים פרטיים המעוצבים ברוח תחילת המאה העשרים ניצבים כמונומנטים למקימי השכונה בין סמטאות צרות וציוריות וחנויות לכלי מטבח ובגדי מעצבות. מגדל נווה צדק, ידוע לשמצה במיוחד, מזדקר בין הבתים הנמוכים ואינו מתכתב עם סביבתו, אולי בדומה, להבדיל אלף הבדלות, לאופן שבו קמה שכונת נווה צדק מחוץ ליפו.

זו הייתה השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות, ובעקבותיה עשר נוספות - שכונת נווה שלום, אחווה, שבזי ואחרות. כיום קרויים רבים מהרחובות באזור אחר שמות המקימים ומשוגעי הציונות, קחו לדוגמה את זרח ברנט. את אשתו רחל לאה, שהייתה בתו של רב בלונדון, השאיר הרבה פעמים מאחור בזמן שיצא למסעות בעולם, לטובת גיוס כספים למפעל הציוני. באחת הפעמים, כשסירבה ללכת אחריו אל שממת פתח תקווה שאותה התעקש להפריח, גם העזה ודרשה גט. מספרים שהדרך שלו להתעלם מרצונה הייתה להכריז שהוא לא כשיר לעמוד בבית הדין, מפני שהוא משוגע. משוגע לציונות. וזהו סיפורה של השכונה כולה.

את נווה צדק הקימו גברים, שנשותיהם היו ברקע. ממחיש זאת בצורה ויזואלית ציור הקיר המוכר ליד מרכז סוזאן דלאל. מככבים בו אהרון שלוש, מי שקנה את הקרקע, שמעון רוקח, שהקים את חברת עזרת ישראל שייסדה את השכונה, הרב קוק והסופרים שהתיישבו בשכונה – י.ח ברנר, ש"י עגנון, ועוד אחת, ייצוג נשי, הסופרת, העורכת והמתרגמת דבורה בארון.

סיפורה המעניין של בארון נחקר רבות, בעיקר לאור הבולטות שלה על רקע דור המייסדים. יצירותיה הספרותיות ברובן אינן מתייחסות לבעיות הלאומיות ביישוב היהודי אלא למערכות יחסים, תוך התמקדות בחלשים בחברה כמו עניים וכמובן, נשים. בעקבות בעלה יוסף אהרונוביץ', עורך "הפועל הצעיר", גלתה למצרים למשך חמש שנים יחד עם בתה, ומששבה לתל אביב בילתה את רוב ימיה ספונה בבית, ככל הנראה לוקה בדיכאון קליני חמור ומנהלת מערכת יחסים קרובה ומבודדת מדי עם הבת ציפורה.

ברגע של צחוק עובר הסיור שלנו ליד מבנה הקיוסק שאפיין את השכונה, ברחוב לילינבלום. את שירו של ביאליק "גזזיני ואגרשך, העדיפיני במילייך" מייחסים לחיבתו של המשורר הלאומי לגזוז, וכך משמעותו המילולית של השיר היא: השקי אותי בגזוז, אשלם לך במטבע של גרוש, ואת תחזירי לי עודף במטבעות של מיל. בכל זאת קשה להתעלם מהמיניות הנרמזת בשיר, ושככל הנראה לא נעדרה מהביוגרפיה של המשורר הלאומי. ביאליק ואשתו, מניה אוורבוך, נישאו בנישואי שידוך, ומאחר שהיה עקר לא נולדו להם ילדים. הקשרים הרומנטיים שניהל עם נשים אחרות כמו אסתר יוסלביץ' ספליאן (אירה יאן, הציירת העברית הראשונה) בוודאי לא הועילו.

במסגרת הסיפור הגברי של הציונות הגיע הסיור גם אל חצר מוזיאון רוקח, שאותו הקימה הפסלת לאה מג'רו-מינץ, נכדתו של האב המייסד. כאן לא התפלאתי למראה פסלי נשים לאות, משועממות ועצובות.

לאכול משהו בנווה צדק?

בהחלט. מסעדת דלאל ממוקמת בבית עתיק ברחוב שבזי 10, מהיפים בשכונה, וגם מציעה תפריט מקומי נהדר. ארוחות הבוקר של המסעדה כוללות פריטים מהמעדנייה כמו פרושוטו וגבינת אמנטל, אבל אם אתם יותר בעניין של קפה ומאפה (איכותי) פנו לקונדיטוריה של דלאל מעבר לפינה.

ארוחת בוקר נוספת תוכלו לאכול גם בטאצה ד'ורו – בית הקפה הנעים שנמצא ברחוב אחד העם 6. ארוחת הבוקר מוגשת עד השעה 17:00, אז תוכלו לבחור בין מני קרואסונים מעניינים (שינקן, גאודה, ביצת עין, גבינת עזים ואחרים) וגם לרכוש תערובות קפה משובחות.