Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבה על מסעדת ויטושה ביפו

ויטושה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"קציצות שטוחות, עסיסיות ו'קפיציות' כנדרש, בטעם בשרי מודגש..." שפרה צח אפילו לא מנסה להכריע בסוגיית המסעדה הבולגרית הטובה ביותר ביפו, היא רק יכולה להגיד שמסעדת ויטושה מאירת הפנים היא טוענת רצינית לכתר

יפו ידועה בבולגרים שלה, והבולגרים ידועים באוכל שלהם. התוצאה המתבקשת היא ריכוז של מסעדות בולגריות בלב יפו, שמתחרות ביניהן על הבכורה, ולכל אחת מהן חוג אוהדים מושבע. לא נכריע כאן בסוגיה נכבדה זו, רק נציין שמבחינתנו ויטושה היא טוענת רצינית לכתר.

להלן נימוקי השופטים: עיצוב החלל – מרווח ונוח, כשהמפות הרקומות על השולחנות תורמות לאווירה האותנטית. השירות - מחויך ונעים, וגורם לך להרגיש בבית גם אם אין לך שורשים בארצות הבלקן. המחירים זולים להפתיע, כ-20 ש"ח למרבית המנות הראשונות וכ-40 ש"ח למנה עיקרית גדולת ממדים. וכמובן – האוכל עצמו: חף מיומרות, טעים מאד ובעיקר עם יד מדויקת על התבלינים, שמגיעים במיוחד מבולגריה. בכל המנות שדגמנו הורגש הטעם "האמתי", שהודגש באמצעות שום, בצל ותיבול הולם, מבלי שאלו ישתלטו על בלוטות הטעם.

התחלנו עם כמה מסלטי הדגל: צלחת של טורשיה – חמוצים בכבישה עצמית, שבהם, לצד הכרוב והמלפפון הייתה גם עגבנייה כבושה קלות, שמאד מצאה חן בעינינו. קיופולו – ממרח חצילים קלויים עם שום, איקרה עדינה ומצוינת, ובעיקר אהבנו את ה"לוטניצה", סלט גמבות שהוא גאוות המקום, ובצדק. השימוש בגמבות, במקום בפלפלים אדומים, כמקובל, דורש יותר עבודה אבל מעניק לסלט טעם מיוחד שנמסכים בו גוני המתוק והקלוי גם יחד.

באגף הראשונות החמות הסתמנו כמה וכמה מכוכבי המטבח הבולגרי, כמו קציצות הפרסה המפורסמות והפלפלים הממולאים גבינה. אך מזג האוויר הסגרירי שבחוץ פשוט קרא למרק, ולשולחן הוגשו שתי קערות עם מרקים חורפיים עשירים בתוכן, האחד של שעועית והשני של עדשים. בשניהם מורגש שימוש נדיב בירקות שורש שתורמים לטעם, ובישול ממושך שהפך את הקטניות לנימוחות מאד.

בעיקריות כבר לא ויתרנו. כי מהי ארוחה בולגרית בלי מוסקה, שלא לדבר על קציצות הקבב? אז הזמנו גם וגם, אף על פי שכל אחת מהמנות יכולה להספיק בשקט לשני סועדים. מוסקת החצילים הייתה ריבוע גדול- ממדים שכיסה את כל הצלחת, עם מילוי טעים של בשר טחון עטוף בשכבות חצילים קלויים, כשהמנה כולה מצליחה להיות נימוחה אך לא שמנונית. מנת הקבב כללה ארבע קציצות שטוחות, עסיסיות ו"קפיציות" כנדרש, בטעם בשרי מודגש. שתי המנות הוגשו, לבקשתנו, עם אורז ועם סלט ירקות שטריותו מורגשת.

למותר לציין שבשלב הזה כבר היינו שבעים לגמרי, ורק התאווה למתוק גרמה לנו להזמין קינוח, וטוב שכך. כי אז התוודענו לפלא הקרוי "בקלאווה בולגרית". בניגוד לבקלאווה המזרחית עבת הציפוי והספוגה תועפות של סירופ סוכר, זו של ויטושה מורכבת מעלי פילו דקיקים החובקים כמות נכבדה של מילוי אגוזים ושקדים, וספוגה בסירופ מעודן שגורם לה להיות עסיסית מאד אך לא מתוקה מדי.

אז מה היה לנו בוויטושה? מקום מאיר פנים ואוכל שעשוי באהבה. לפעמים, זה כל מה שצריך.