פאפאגאיו תל אביב

"אנחנו מסכמים את החוויה כמוצלחת ביותר בתוספת צל"ש על שילוב הכשרות עם האיכות. בדרך החוצה אנחנו גונבים הצצה לגריל המרשים ונשבעים לבוא לבקר אותו שוב..." דניאל לוין מבקר בפאפאגאיו, קניון עזריאלי, תל אביב

ביום שני אחר הצהרים מתעורר בי החשק לבשר, שלא עוזב אותי גם אחרי כמה שעות. בדרך חזרה מהעבודה, בעוד אני מפנטז על צלחות מלאות בהרים של בשר דרום אמריקאי, קוטעת אותי שיחת טלפון מהחברה שרוצה לקנות בגדים. אני לא מהסס לשנייה וקובע להיפגש אתה בקניון עזריאלי, שבקומה העליונה שלו נמצא סניף של פאפאגאיו.

אחרי מסע קניות מפרך אנחנו נכנסים למסדרון שבסופו ממתינה המארחת המחויכת של פאפאגאיו, ומלווה אותנו פנימה. ברגע אחד הקניון הרועש נעלם, ואנחנו כבר נמצאים בתוך מסעדה רגועה שמעוצבת היטב עם ספות מרווחות. דגל ברזיל שמתנוסס בגאווה מעל הבר מבהיר מה מצפה לנו, כמו גם הגריל ענק בכניסה למסעדה, שאותו אנחנו עוברים בדרך לשולחן. בדיוק נחים עליו מני בשרים, בראשם האסאדו המפורסם.

כמעט ואין צורך לעיין בתפריט, הדף הראשון מציג את הארוחה המושלמת. "השולחן הברזילאי" הוא קונספט הלקוח מהארוחות המסורתיות בברזיל, שמציג רעיון פשוט: מגוון גדול של סוגי בשר, שזורמים לשולחן לפי קצב הסועדים, עד שהם אומרים "די". אף על פי שיש בתפריט עוד אפשרויות מפתות כמו מנה זוגית בשם "ג'ונטו" שכוללת מבחר נתחים, אנחנו מחליטים ללכת על הדבר האמתי, ונותנים לפיאסטה להתחיל.

ראשונים מגיעים לשולחן סלטים, ביניהם בולטים במיוחד סלט בטטה על צ'ילי ושקדים וסלט עגבניות עם נענע. ואז מגיע תורם של נתחי הבשר. כל אחד מהם מגיע ישירות מהגריל על שיפוד משולש ענק, ונפרס ישר לתוך הצלחות. אנחנו פותחים עם סינטה בעלת טעמים חזקים מאד שעשויה בדיוק כמו שאני אוהב אותה. מיד אחריה מגיעות שוקי עוף עסיסיות ורכות, בוודאי בזכות מרינדה מיוחדת שבסיסה עגבניות. העוף הברזילאי עושה בית ספר לכל עוף סטנדרטי שאכלתם עד אותו רגע, מדובר במשהו שונה לחלוטין בעם טעם עז ומרקם שבכלל לא מזכירים עוף.

המנות ממשיכות להגיע זו אחרי זו בתזמון מושלם, ובשלב זה זהו האנטרקוט, כתמונה שנלקחה מפנטזיה קרניבורית: נתח עצום (לפחות קילו) יורד מהאש ומגיע אליך לוהט ועסיסי, בלי שתצטרך לחכות שנייה אחת. הצבעים שלו יפהפיים, מבפנים ומבחוץ, והטעם מדויק, של בשר נטו. אחריו מגיעות כנפיים מקורמלות מעולות ואחריהן קבב בקר עם שומן כבש. הוא בהחלט מפתיע לטובה – קצוץ גס, אוורירי ונטול תיבול מיותר שהיה עשוי לחנוק את טעמו. את הבשרים אנחנו משלימים עם צ'יפס ואורז פג'ואדה - תבשיל קדירה ברזילאי-מסורתי שמכיל בשר ושעועית.

זהו בינתיים, אנחנו משתמשים ברמזור האדום על השולחן כדי לבקש הפסקה. הרבה יותר כיף לאכול קצת מכל דבר, בקצב שלך. אגב, חומרי הגלם האיכותיים שעולים על הגריל ומידות העשייה המדויקות לא מונעות מפאפאגאיו להיות כשרה, מה שמוכיח שכל אחד יכול ליהנות מבשר באיכות עולמית.

אחרי האתנחתא הקלה, אנחנו מחזירים את הרמזור לירוק, והבשר ממשיך לזרום. פרגית ברוטב חרדל ודבש רכה וכיפית, ואני מתחיל לתהות האם בעצם עוף הוא הפייבוריט שלי. רק שאז מגיעה גולת הכותרת של הגריל הדרום-האמריקאי - האסאדו. מלצר אחד פותח שולחן ומלצר אחר מניח עליו בערך רבע פרה שהייתה על הגריל לפחות חמש שעות ופורס פרוסות בשר שמנוני בטעם שגובר על כל מה שחווינו עד אותו הרגע. אנחנו אמנם מלאים כבר מזמן, אך כשמוצג בפנינו נתח אנטרקוט נוסף, קשה לנו לסרב.

לא נוותר על הקינוחים, בייחוד כשאנחנו יודעים שמכינים אותם במקום. ליטל בוחרת פונדנט שוקולד - קריספי מלמעלה וכל כך קרמי בפנים, קשה להאמין שהוא לא חלבי. הקינוח שלי הוא באונטי - מוס שוקולד וקוקוס קליל ומעולה עם גנאש מדהים שלא גונב לקוקוס את ההצגה, אבל בהחלט מורגש.

אחרי שעתיים מענגות מגיע הזמן להיפרד מהבשר המופלא. אנחנו מסכמים את החוויה כמוצלחת ביותר בתוספת צל"ש על שילוב הכשרות עם האיכות. בדרך החוצה אנחנו גונבים הצצה לגריל המרשים ונשבעים לבוא לבקר אותו שוב.