פסטה מיאה

"תנועת הסועדים בסניף רמת החי"ל אמש הוכיחה לנו שהאיטלקייה הקטנה מהשכונה גדלה והתפתחה, ושגם הקהל המתוחכם והמפונק של רמת החי"ל יודע להעריך את מה שאנחנו גילינו לפני עשר שנים, ומצביע ברגליים..." מיה בר, פסטה מיאה

לפני שנתיים היינו באיטליה. בזיכרון הצילומי שלי יש הרבה ירוק (עצים, שיחים, דשא, חסה, פסטו, זוקיני); לבן (שלג, כנסיות משיש, פסטה, מוצרלה, שמנת, טירמיסו) ואדום (סלט עגבניות, רוטב עגבניות, פרושוטו). זה כנראה לא מקרי, שאלו הצבעים של דגל המדינה הנפלאה הזו.

אפשר, אולי, לצאת מאיטליה, אבל אי אפשר באמת להוציא את איטליה מתוכנו. מאז שובנו, מפלס הפסטה-פיצה עלה בחיינו, ומדי שבוע אנחנו נהנים ממטעמי ארץ המגף. שיא מסוים נרשם בראש השנה, שבו על שולחן החג, לצד המאכלים המסורתיים שכנו גם פוקצ'ה ריחנית ואנטיפסטי. שתהא גם השנה הבאה שנה של ארוחות (איטלקיות) משובחות.

למרות כל האמור לעיל, בכל הזדמנות שיש לנו לאכול מאכלים איטלקיים מחוץ לבית, כאלה שנעשו ביד אמן, אנו מתייצבים בנפש חפצה. במידה מסוימת, אנו חייבים למסעדת פסטה מיאה את ראשית השכלת האוכל האיטלקי שלי. לפני למעלה מעשר שנים קראנו ביקורת נלהבת של דניאל רוגוב ב"הארץ", על המסעדה הקטנה ששוכנת ברחוב וילסון, ומגישה פסטה טרייה עם רטבים נפלאים. הגענו לשם בעקבותיו, והפכנו לדיירים קבועים. פגשנו את חונקי הכמרים ואת הרדיאטורים, וראינו את המוכרים האדיבים מוסיפים ללקוחות שקנו פסטה הביתה שקית קטנה עם מלח גס, מסבירים שיש להוסיף אותו למי הבישול.

תנועת הסועדים בסניף רמת החי"ל של פסטה מיאה הוכיחה לנו שהאיטלקייה הקטנה מהשכונה גדלה והתפתחה, ושגם הקהל המתוחכם והמפונק של רמת החי"ל יודע להעריך את מה שאנחנו גילינו לפני עשר שנים, ומצביע ברגליים.
פתחנו בארנצ'יני - כדורי ריזוטו עם זיתים ומוצרלה מטוגנים על רוטב עגבניות. פריכות הכדורים, המילוי הפיקנטי העשיר והרוטב החמצמץ עשו את העבודה היטב ופתחו לנו את התיאבון. גם מנה של מלנזנה פרמיג'נו, שכבות של חצילים וגבינת פרמיג'נו ומוצרלה ברוטב עגבניות החזיקה אחריה. כדי לעדן ולרענן את הטעמים, המשכנו בסלט חסות, קריספי בטטה וגבינת פטה מרענן שכיף לנגוס בו. הבטטה, שבאמצעות טיגון הפכה למעין צ'יפס הוסיפה טעם ועניין לחיך.

אחרי הפסקה קטנה, שבנו לזירה. בחרנו במנת ניוקי ברוטב ראגו (רוטב עגבניות ופרמזן), קלאסיקה. ניוקי נימוחים ברוטב עשיר וטעים. הפתענו את עצמנו כשבחרנו לקחת הפסקה ממיני הבצקים ולעבור לחלבון: פילה סלמון, שנסגר במחבת והותיר עור קריספי ופנים רך וורדרד, שלצדו ראגו תפוחי אדמה – קוביות תפודים מבושלות בשמנת וחרדל, תוספת מעט כבדה, אך טעימה להפליא. את הארוחה ליווינו בכוס של קולומביה קרסט גרנד אסטייט מרלו, יין מוצלח ביותר, עשיר בטעמים אך לא כבד, ואחרת של שנין בלאן מיקב בושנדאל, דרום אפריקה, עשיר ומעט דבשי.

בשלב זה אפשר היה לצפות שנפרוש, שבעים ומאושרים, ונמהר למיטותינו הרכות. אך מאחר שחונכנו שיש לפרוש בשיא, הזמנו לנו מנת טירמיסו (למי שאוהב את הטירמיסו שלו קרמי, נימוח ואלכוהולי, זה המקום בשבילו!), ופאי אגסים, (בצק פריך עם קרם שקדים, מהטובים שטעמנו), שהוגש עם כדור גלידה בטעם גבינה וקינמון. ללקק את האצבעות. מתוק, טעים, נפלא.

גרציה, פסטה מיאה. גרציה מילה. אריוודצ'י. ויווה איטליה!