Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבה על מסעדת קאסה נובה ביפו

קאסה נובה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"מגדיר את עצמו כסביצ'ריה-לטינו-בר. השף ניר דגן יצר תפריט ששואב את השראתו מהמטבח הלטיני החדש, המבוסס, מצדו, על המטבח הדרום-אמריקאי לסוגיו יחד עם השפעות אוריינטליות..." שפרה צח בקאסה נובה, במבנה עתיק בנמל יפו

כמו האיש שמצא כפתור ותפר לו חליפה, כך לבעלי "קאסה נובה" היה מבנה עתיק בן 350 שנה בנמל יפו, ואז הם יצרו בו מסעדה שמתאימה לו בדיוק: יש ים? התפריט מבוסס בעיקר על דגים ופירות ים טריים, אם כי גם חובבי הבשר לא יתאכזבו. מבנה הקשתות הבנוי בתוך מערת אבן לא מתאים לטיגונים ובישולים כבדים? מרבית המנות יהיו ללא בישול, או מקסימום על הפלנצ'ה. המקום היה שייך אי-אז לכתר הספרדי? נחבר אליו את המטבח הלטיני. התוצאה השמחה היא קאסה נובה, המגדיר את עצמו כסביצ'ריה-לטינו-בר. השף ניר דגן יצר תפריט ששואב את השראתו מהמטבח הלטיני החדש, המבוסס, מצדו, על המטבח הדרום-אמריקאי לסוגיו יחד עם השפעות אוריינטליות.

מבין שלוש אפשרויות הישיבה בקאסה נובה – במרפסת על הים, בחלל המסעדה או על בר המטבח, בחרנו בזו האחרונה, וכך יכולנו להתענג לכל אורך הארוחה על צפייה בשף ובעוזריו כשהם מתקינים את המנות השונות מול עינינו: ערבוב זריז של חומרי הגלם הטריים, סידור אסתטי על הצלחת והופ, עוד צלחת יוצאת להגשה.

קאסה נובה מציעה מגוון יוצא דופן של מנות דג בטיפול מינימליסטי, כשעל הדרך הוא משכיל אותנו בהבדלים בין סביצ'ה, שהוא דג נא שנכבש בתחמיץ על בסיס פרי הדר, טירדיטו - גרסה מעודנת יותר בהשראת המטבח היפני, ואסקבצ'ה - שבו הדג מטוגן במעטפת עדינה של קמח לפני הכבישה. הכול נראה לנו מעניין ומסקרן. "לא אוכל שעושים כמוהו בבית" מציינת ענת, שותפתי לארוחה, את אחד הקריטריונים הקובעים מבחינתה. ברור לנו שמנות הבשר מיותרות לגמרי מבחינתנו, וגם שנעדיף הרבה מנות קטנות כדי לטעום כמה שיותר. אנחנו נכנסות לאווירה עם שני קוקטיילים קיציים ומרעננים – מוחיטו על בסיס רום-וניל וניו-אייג' המורכב מיין לבן עם נענע והדרים, ובינתיים מגיעות ארבע מנות הפתיחה שלנו. דה-פסקדו הוא מנת סביצ'ה קלאסית, עשויה דג ים עם בצל סגול, כוסברה, ליים וקרם צ'ילי, שגרגרים קלויים של תירס טרי מוסיפים לה עניין חדש. מנה של טאקו-סשימי לוקחת עד הקצה את המונח פיוז'ן, כשהיא משלבת בין בסיס של מיני-טאקוס, טופינג של סלמון כבוש עם ליים וסויה ועיטור של נבטי שעועית ווסאבי נשכני. "כואב כמה שזה טעים" נאנחת ענת בסיפוק. גם את האסקבצ'ה, המוגש על קרם אבוקדו ושמנת חמוצה אהבנו מאוד. לצד הדגים מתנשנשות לנו בכיף האלמוחבנס – לחמניות קטנטנות ונהדרות, עשויות תירס וגבינה ומטוגנות בחמאת צ'ימיצ'ורי שמעניקה להן גוון זהוב וטעם פלילי.

ההצלחה של הראשונות מעודדת אותנו לדבוק באותו קו גם בעיקריות, וכך, אף על פי שמהמטבח יוצאות בזו אחר זו עוד מנות של לומיטו-אה-לו-פוברה, או בעברית סטייק פילה צרוב ועליו ביצת עין, אחת ממנות הדגל של קאסה נובה, אנחנו נשארות באגף הדגה וזוכות לשתי מנות מענגות בטעמן המיוחד: ענת עם אנצ'ילדה ממולאת פירות ים, עגבניות ומוצרלה ואפויה ברוטב עגבניות פיקנטי, ואני עם ואטפה – נתחי דג ים בצלייה קלה על הפלאנצ'ה, טובלים ברוטב עשיר ונפלא של בוטנים, קשיו וחלב קוקוס. גם התוספות בקאסה נובה לא שגרתיות – אורז עם שעועית שחורה מזכיר לנו קצת מג'דרה משודרגת, וקרם מתוק-חריף של תירס עם צ'ילי, שמשתלב מצוין בטעמים המורכבים של המנות.

טעים לנו, שמח לנו, ואנחנו מסיימות עם שני קינוחים מהמטבח הברזילאי – בריגדיירו, כדורים ממכרים של טופי-שוקולד ורפרפת שמנת-קוקוס בקרמל, שעושים לנו סמבה בלב.