תמול-שלשום

"צלחת העלילה שלי התרוקנה לאיטה וחשפה את הציטוט שהודפס עליה: '...שהכל יהיה רענן, שהכל יהיה עדין. רק לנגוע. רק לשים אחד על השני. רק להראות לאוכל את התבלין שלו...'" יעל ברקוביץ' חוזרת הביתה, אל תמול-שלשום, ירושלים

עמית ואני מכירים כבר יותר מעשר שנים, עוד מאז שלמדנו יחד בגבעת רם וגרנו בשכנות במעונות האלף. אז גם גילינו את תמול-שלשום - בית קפה-מסעדה חלבי שהיה בימים ההם חדש יחסית והתבסס כמוסד ירושלמי מוכר כבר עם פתיחתו. עמית, אני וזהר ידידתנו המשותפת הפכנו את תמול-שלשום לקפה הבית שלנו: מקום מפלט ידידותי שבו מצאנו הד לאהבתנו לספרים ולאוכל טוב.

מאז כבר עברה זהר לטורונטו ועמית לרחובות, אבל בכל פעם שהוא מגיע לביקור בעיר אנחנו חוזרים לתמול-שלשום. בית הקפה קרוי על שם רומן הסיפורים של ש"י עגנון, והוא ממוקם בבניין אבן יפהפה בן 110 שנים, בתוך חצר פנימית בלב שכונת נחלת השבעה. בכל פעם שאנחנו נכנסים חוזרת אלינו תחושת הבית האהוב, כמו זה של קרובי משפחה או חברים ותיקים. יכול להיות שהסיבה לכך טמונה בעובדה שתמול-שלשום שומרת לאורך השנים על אותו אופי וצביון כמו גם על סגל עובדים שנשאר נאמן למקום, ואולי בשירות החברותי והמתעניין.

כמו הקלוב בספרו של עגנון, גם תמול-שלשום מחולק לשני חדרים נפרדים. מדובר בחללים מרווחים בעלי רצפה מעוטרת, קשתות אבן ומראה ירושלמי קלאסי ומרגש. בית הקפה מרוהט בשולחנות עץ ולצדם כסאות מרופדים, ולאורך קירותיו ניתן למצוא את מיטב הספרים - קלאסיקות לצד כותרים חדשים - שניתן ואף רצוי להתענג עליהם לצד האוכל והשתייה. אם רואים כי טוב אפשר גם לרכוש אותם במקום. בכלל, תמול-שלשום הוא היכל המוקדש לספרות ולתרבות הישראלית, מקום שמקיים ערבי תרבות פתוחים לקהל ללא תשלום, שבמהלכם ניתנת במה למשוררים ולסופרים צעירים לצד אנשי רוח, חברה ותרבות מוכרים ומשפיעים. בשנים האחרונות השתתפתי בערב בלתי נשכח שנערך כאן לרגל צאת ספרו האחרון של יהושע קנז ובערב אינטימי אחר בהשתתפותה של יהודית קציר והסופר הצעיר אילן עמית, לרגל צאת ספרו.

בחרנו לשבת בחדר הימני האהוב עלינו, בסמוך לכורסתו של יהודה עמיחי, שעליה היה נוהג לשבת כשהיה מבקר במקום. התפריט המעוצב של תמול-שלשום כרוך ברפרודוקציות מתחלפות של כריכות ספרים, ואני קיבלתי את הכריכה המשובבת של 'איתמר מטייל על הקירות' מאת דויד גרוסמן. למנה ראשונה (או כפי שנהוג לומר בעגת תמול שלשום: "פתח דבר") הזמנתי את המנה הקבועה שלי "המרקים של דוד" שמורכבת משלושת מרקי היום. באותו יום הם כללו מרק דלעת ועדשים עשיר ומשובח, מרק בצל נהדר עם קרוטונים ומוצרלה מותכת ומרק בטטה מוקרם ומעוטר בעגבניות מיובשות. כל אחד מאלו הוגש בכוס זכוכית קטנה, והם לוו בלחם טרי עם אגוזים וחמוציות שנאפה במקום, ולצדו טפנד זיתים מצוין. עמית, בניגוד אליי, מקפיד לבחור בכל ביקור מנה חדשה, הפעם היו אלו לביבות המנגולד. כל החמש הירוקות נבלעו בשקיקה, רוטב התמרהינדי המתקתק שהוגש עמן סיפק שילוב טעמים מעניין.

פתח הדבר משביע בפני עצמו, אבל כיאה לפתיחים מסקרנים הוא יצר חשק לעוד, ועל כן המשכנו אל עומק העלילה. עמית בחר בלזניית חצילים נדיבה, עשויה במדויק, שמולאה בתרד ובגבינות וטבלה ברוטב עגבניות עשיר ומעוטר בבזיליקום ופרמזן. אני בחרתי במאפה פילו במילוי זוקיני גבינה ופטריות - פריך מבחוץ וטעים מפנים.

צלחת העלילה שלי התרוקנה לאיטה וחשפה את הציטוט שהודפס עליה: "...שהכל יהיה רענן, שהכל יהיה עדין. רק לנגוע. רק לשים אחד על השני. רק להראות לאוכל את התבלין שלו. נעים מאוד, אני תפוח אדמה. נעים מאוד, אני אגוז מוסקט..." ('כימים אחדים', מאיר שלו)

הצלחות המקוריות עם הציטוטים הנפלאים שקשורים כולם לאוכל, לאכילתו ולהכנתו, מוצעות למכירה בבית הקפה. מכיוון שעמית הוא מאלה שלא יכולים בלי סוף מתוק, קינחנו בקפה חזק ואיכותי ובלחם בננות ביתי ומעולה עם אגוזים. לא יכולנו לקוות לסיום קולע יותר. אירועי ספטמבר בתמול-שלשום כוללים שיחה עם אלי עמיר ומפגש קריאת שירה – אל תגידו שלא ידעתם.