סיפתח טוב, הכל טוב

 בתולדות עם ישראל נחשבו סעודות הלילה הראשון של ראש-השנה לסעודות בעלות משמעות, משהו כמו: אם ה''סיפתח'' של השנה הוא טוב, כך גם תהיה השנה כולה. וכדי להבטיח את העניין נהגו בקהילות ישראל השונות מנהגים שונים.

בתולדות עם ישראל נחשבו סעודות הלילה הראשון של ראש-השנה לסעודות בעלות משמעות, משהו כמו: אם ה''סיפתח'' של השנה הוא טוב, כך גם תהיה השנה כולה. וכדי להבטיח את העניין נהגו בקהילות ישראל השונות מנהגים שונים.

המנהג המקובל ברוב מוחלט של הקהילות הוא כמובן אכילת תפוח בדבש. מנהג זה קשור ככל הנראה, בזהות שיצרו ציירי ימי הביניים בינו לבין פרי עץ הדעת אותו אכלו אדם וחוה. בלשון הקבלה, מכונה גן העדן ''חקל תפוחין'' כלומר גן של תפוחים מי היו תפוחים אלה, איננו יודעים.

בסעודת החג מקובל לטעום פרי שטרם אכלנו בשנה זו, כדי לזכות בברכת ''שהחיינו'', שהיא ברכה אותה מוסיפים על פרי שאוכלים בפעם הראשונה בשנה. מנהג זה מקובל בעיקר בלילה השני של ראש השנה, כיוון שבלילה הראשון מברכים ''שהחיינו'' על עצם החג, אבל בלילה השני החג הוא כבר לא חדש...
וכמובן איך אפשר בלי מנות נדיבות, של דגים ושל בשר עוף ובקר, המעידות על שפע ולהתברך בשפע זה כל השנה.

לקהילות השונות מנהגים שונים ומגוונים הקשורים בחג. יוצאי אפגניסטאן, עירק, בוכארה ועוד, נוהגים לאכול רק מאכלים מתוקים או שיש בהם מתיקות (ולא מר או מלוח או חריף). וקוראים לראש השנה ''כלה כורי'' (kala chori), שפירושו בעברית: אכילת הראש (של הכבש, שם נהוג לשרות אותו במרינדת דבש).
יש המכינים חלות קלועות בצורה של סולם, רמז לזה שנעלה מעלה מעלה, או לאכול פירות לבנים כמו ענבים לבנים ואפרסקים לבנים, כמו בגד לבן המסמל את הלבוש בבית המשפט, של מי שניגש לדין מתוך ביטחון בצדקתו.

אחרים נוהגים לאכול ''סלט פירות'' של ענבים אדומים, לבנים ושחורים, תזכורת למסורת קדומה המזהה את ראש השנה כיום בו הביאה אביגיל לדוד ענבים וצימוקים. יהודי קוצ´ין נהגו לברך ''שהחיינו'' על פרי חדש, כגון מנגו או קשיו (ואמרו יהי רצון...שלא יהיו חיינו קשים). ואילו הספרדים הירושלמים נוהגים לאכול ריבת חבושים ולומר ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא שנה מתוקה''.

מעניינים במיוחד סדרי החג וטקסי הסימנים הנהוגים בקרב הקהילות הספרדיות. הרעיון הוא לאכול מאכל, ששמו מורה על מילת מפתח או נושא של ברכה לכלל, לברך ולאכול. ניתן כמובן לגוון ולהוסיף, כפי שתראו. ברוב קהילות האשכנזים מקובל להסתפק במספר קטן של סימנים.
סדר הסימנים המקובל אצל משפחתי הוא : תמרים, לוביא (רוביא), כרתי (כרישה), סלק או תרד, קרא (אצלנו מקובל דלעת), רימון, תפוח בדבש, ראש כבש (או דג), גזר, שומשום. ויש המוסיפים בשר ריאות.

תמרים: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו שונאינו ואויבינו וכל מבקשי רעתנו''.

רוביא (לוביה): '' יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו ותלבבנו''. (תלבבנו, משום שיש הנוהגים לקרוא לו לוביה ולא רוביה).

כרתי (כרישה): ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו''.

סלק: '' יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו''.

קרא (דלעת): ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו''.

רימון: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון''.

תפוח בדבש: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה (כדבש)''.

גזר: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתגזור עלינו גזירות טובות''.
דג: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שנפרה ונרבה כדגים''.

ראש: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב (ואם זה ראש של כבש: ושתזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו)''.

ריאה: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שיהיו עוונותינו קלות כריאה''.
שומשום: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שנרבה כשומשום''.

לב: ''יהי רצון מלפניך ה´ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתפתח לבנו בתורתך''.

לעומת כל אלה, ישנם מאכלים שלא מקובל להעלות על שולחן החג. בקהילות רבות מקובל שלא לאכול חמוצים, או כל דבר ששהה בחומץ, כדי שהשנה תהיה מתוקה ולא חמוצה. מאכל ''מסומן'' אחר הם האגוזים הפעם האשמה נופלת על הגימטריה, שכן אגוז=חטא בגימטרייה, ומכאן המנהג, שהרי בראש השנה אנו מבקשים לכפר על חטאינו

ואחרי כל אלה: לא יאומן, היה מנהג קדום בקהילות מסוימות לצום בשני ימי ראש השנה, אם כי היום לא מוכר המנהג בקהילותינו.