Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת טו סי עזריאלי תל אביב

טו סי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"20 שנים עברו מאז שקראתי לראשונה על הסמן הימני של הדקדנס במטבח האירופי ועד שזכיתי לנגוס בטורנדו רוסיני עשוי כהלכתו, השבוע..." אדם ומיה בר מגובה הקומה ה-49 של מגדל עזריאלי העגול, מקום משכנה של מסעדת טו סי

אבל בואו נתחיל מההתחלה. בשנות ה-80 כתב גבי ניצן מדור ביקורת מסעדות בעיתון "חדשות" זצ"ל. סטודנט תפרן אחד (נחשו מי) קרא את הכתבות שייצר ניצן בעט מושחז ובחוש הומור מושחז לא פחות, ופנטז על המנות המופלאות במסעדות המסעירות של תל אביב. באחת מהן נתקלתי לראשונה בסיפור על המלחין ג'ואקינו רוסיני, שהגחמות הקולינריות שלו הביאו לעולם את אחת המנות המושחתות (אם לא ה) של המטבח האירופי הקלאסי: טורנאדו רוסיני. אני לא זוכר באיזו מסעדה כיכבה המנה אי אז בשנות ה-80, אבל אני יודע לומר שני דברים. האחד - שהתיאור נותר צרוב במוחי ובתודעתי, והשני – שלמרות הצריבה שבתודעה, הטעם לא נצרב בחיכי, אולי כי באמת מועטות המסעדות שמתמודדות עם האתגר שמזמנת המנה.

אז על מה יצאה הצעקה? הטורנדו רוסיני מורכבת מנתח עגול של פילה בקר, שעליו מונח בגאון נתח של כבד אווז, מעוטרים בשבבי כמהין שחורות (!) וכל החבורה העליזה טובלת בציר בקר. עכשיו אתם מבינים כבר על מה ולמה נצרבה המנה בתודעתי, ולמה היא מוזכרת בנשימה אחת יחד עם הספר מסיביליה ווילהלם טל, היצירות ה"נוספות" של רוסיני.

שעה קודם לכן נפרדנו מ"תל אביב של מטה" ועלינו במעלית הבניין העגול של עזריאלי אל הקומה ה-49. לרגל יום הנישואים שלנו החלטנו לפנק את עצמנו בחוויה מרוממת גוף ונפש. נפרדנו לשלום מגובה פני הים ומשפל השדרות, ועלינו לצפות מגבוה בעיר התזזיתית והאהובה.

מה נגיד לכם, מלמעלה אין זכר ללכלוך, לרעש, לפיח האוטובוסים ולרפש הכלבים. העיצוב של טו סי עוזר לחוש את אותה התרוממות רוח שאני מדבר עליה. המסעדה מרווחת, שולחנות העץ כהים ומסיביים, חלונות הזכוכית רחבים, המוסיקה שקטה והתאורה רכה ומחמיאה. התיישבנו והשקפנו על כל האתרים, הבניינים והשדרות, על נתיבי איילון הסואנים. לא נעים להודות, אבל גם קורטוב של שמחה לאיד היה שם – הם בפקקים ואנחנו מבלים.

אז איך בילינו? התחלנו במרענן הבית – קוקטייל לימונצ'לו עם וודקה, שתובל בלימון כבוש ובזרעי כוסברה. לשולחן הוגשו גם זיתים מעולים, שחוללו מחול פיתוי לבלוטות הטעם שלנו. לחם חם עם שלושה מטבלים (טחינה, אלי אוליו רוקט וממרח זיתים) הנעימו את זמננו בשעה שהתעמקנו בתפריטים. המלצר של טו סי השכיל לייעץ לנו באופן מושכל ומשעשע, אבל גם לתת לנו ליהנות מפרטיות השיחה והסעודה כשרצינו בכך.

לראשונות הזמנו דואט סלמון נורבגי בכבישה ביתית וטרטר דניס על מריחת קרמל מיסו. הדואט הוגש בצלחת שעוצבה כך שהמנה דמתה לסירה עם ארובה: הסלמון מגולגל לצרות ארובה, והדניס כגוף הסירה. מפליא לגלות מה רב המרחק בין הסלמון המעושן שאנו רוכשים במרכול, לבין עומק הטעם של הסלמון שהוגש לנו בטו סי. כאילו מדובר בשתי מחלקות זואולוגיות שונות לחלוטין. ממולי התענגה מיה על נתחי כבד אווז בשכבות דפי פילו ותפוחים מסוכרים באניס ברוטב קלבדוס. מנה עדינה ומתקתקה, שבה עלי הפילו מתפצפצים בחדווה כדי להתערסל במשמני כבד האווז. כוכב האניס שקישט את המנה היה כאיור לכוכב ההצטיינות של מנה זו.

העונג שהפקנו מהמנה הראשונה הוא שהטה את הכף להזמין את הטורנדו רוסיני, האקדח המעשן מהפסקה הראשונה (טיעונים קרדיולוגים כנגד המנה נדחו על הסף). ומה המסקנה? ראשית, שלא צריך להמתין עשרים שנים כדי להגשים פנטזיות. החיים פשוט קצרים מדי. התלבטנו קצת אם המנה יותר טעימה או יותר מושחתת, אבל הלברק עם הריזוטו הרגישו קצת מוזנחים, אז התפנינו אליהם, ונתנו לטעמים החדשים להדיח את הישנים. במשימה הזו, אגב, עזר לנו יין מרלו אורגני מיקב אודם (של ירדן). תשכחו מהאנמיות המסוימת של כל יינות המרלו ששתיתם עד היום, והעניקו לעצמכם ולבלוטות הטעם שלכם חוויה עזה ועשירה של טעמים שלא הכרתם עד היום. הלברק היה עסיסי אך לא שמן, והשתדך מצוין לריזוטו דלעת ופטריות שיטאקי.

קינחנו בפאי פירות יער ובאצבעות שוקולד, שניהם מעולים. "מזל טוב", אמרנו זה לזו, וחייכנו אל הזוג שישב לידנו, שבדיוק החליט להתחתן.