עד העצם

"הנתח צרוב קלות מבחוץ והולך ומאדים כלפי פנים, עד כמעט נא בחלקים המקיפים את העצם, עם ארומה נקייה ומרקם נגיס מאד..." שפרה צח מתפייטת על הטי-בון של מסעדת עד העצם שבהרצליה ויחד עם בן זוגה מחסלת את כל הבשר עד העצם

אחרי שלושה ימים שבהם אלוף נעוריי נתקע ביום עבודה של 16 שעות שבמהלכן הוא ניזון רק מדוכן הפלאפל שליד המשרד, החלטתי לעשות לזה סוף. אם לא לכמויות העבודה, אז לפחות לשיממון הקולינרי, ולדאוג לו לארוחה שגם תיתן פיצוי על הימים שהיו וגם כוחות לימים שעוד יבואו. בקיצור, בשר עם הרבה בשר. עד העצם, כמו שאומרים.

עד העצם במקרה הזה היא לא רק מטאפורה, אלא גם שם המסעדה שכיוונתי אליה. אחרי יותר מעשר שנים של התמחות בבשר, אפשר לסמוך על עד העצם שתספק לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים – בשר משובח שטופל כמו שצריך, עם עוד כמה דברים טובים על יד.

האיש העובד מרענן את ראשו העייף בקוקטייל תותים מוצלח, עשוי תותים כתושים עם ויסקי וסאואר,
בעוד אני מפרגנת לעצמי את בירת הבית אלכסנדר, שמגיעה ישר מהמבשלה בעמק חפר, ולכן נשמרת טרייה, ללא פיסטור וללא שימור, כך שאפילו גרסת הבלונד שאותה לקחתי הייתה עוצמתית יותר מהמקובל בבירות בהירות.

אנחנו פותחים בסלט ירקות פשוט וטרי, שנשאר גם ללוות את המנות הבאות, וזו המחווה היחידה שלנו לאגף הירקות. מכאן ואילך מדבר הבשר. מנת קרפצ'ו לפתיחה בשבילי, וכבד עוף 'פירי-פירי' שאמור להיות בשבילו, אבל נתון כל העת לפלישות מזלג מצדי. כי קשה לעמוד בפני הפיתוי של הפיסות השחמחמות המוקפצות בחמאת שום וברוטב פלפלים פיקנטי, על גבי טוסט שסופג את טעמי הרוטב. לא פלא שזו נחשבת אחת המנות המבוקשות של עד העצם.

השירות היעיל של עד העצם מביא אל שולחננו את העיקריות בדיוק בזמן, אחרי המתנה לא ארוכה מדי. בשבילו אנטרקוט 300 גרם עבה ועסיסי, שהוכן מדיום כשהוא מצופה בתערובת תבלינים קייג'ון שמעניקה עוקצנות פיקנטית למעטפת החיצונית שלו. טעים כל כך כמו שהוא, עד שרוטבי הפלפל והחרדל הנלווים אליו כמעט מיותרים. בצלחת שלי מונח נתח מופלא דמוי לב של טי-בון עגל 450 גרם, עשוי מדיום-רייר כבקשתי – המבחן האולטימטיבי לבשר. זה של עד העצם עומד בו בהצלחה מרבית. הנתח צרוב קלות מבחוץ והולך ומאדים כלפי פנים, עד כמעט נא בחלקים המקיפים את העצם, עם ארומה נקייה ומרקם נגיס מאד. כן, יש גם תוספות, פירה בשבילו ותפוח אדמה אפוי בשבילי, והן טעימות, כמובן, אבל הבשר, הוי הבשר! אנחנו מחסלים אותו עד העצם, פשוטו כמשמעו.

היות שבשבילו ארוחה טובה מורכבת מהשילוש הקדוש של סטייק, תפוחי אדמה וקרם ברולה, הוא שמח לגלות גם כאן את הקינוח החביב עליו. כל זה עד שהוא טועם מפרפה הפרג שלי, הטובל בקרם שוקולד. והנה הפתעה: האיש שנשבע כל חייו שהוא שונא פרג מפתיע בהצהרה שהפרפה הזה אפילו יותר טוב מקרם ברולה, ומנכס לעצמו חצי מהמנה שלי. מזלו שהארוחה הנדיבה בעד העצם השרתה רוח נדיבות גם עליי. לבריאות, אני מפרגנת לו, באנו ליהנות.