מסעדות, הזמנת מקום במסעדה, חיפוש והמלצות על מסעדות בתי קפה וברים בישראל
Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבה על מסעדות ישראליות

אוכל ישראלי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

לרגל יום העצמאות אנחנו נזכרים בסממני הישראליות שלנו. בין הקיבוץ לשוק, בין האימא הטריפוליטאית למערכת היחסים עם בני הדודים – כאן חבויה הישראליות. ובתוך כל אלו תמיד נמצא מסעדות, שיותר מכל דבר אחר, משקפות אותנו

הרי יהודה והמטבח של רמה


אם מהותו של האדם נקבעת לפי המקום שלו, הרי שהרי יהודה וירושלים הם סמל מובהק של נוף ארץ- ישראלי שאליו אנחנו נושאים את עינינו. שם, בהרים, האוויר צלול כיין, הנוף ירוק ומלא ארומה, האדמה מתחת לרגלינו ואנחנו מרגישים שייכות. בלב הפסטורליה הירוקה שוכנת המסעדה המיוחדת במינה – המטבח של רמה. כאן נהנים המבקרים מהנוף עוצר הנשימה של הרי יהודה ושפלת החוף, כמו גם מתפריט בראנץ' או ערב מיוחד, הכולל, בין השאר, מישמישיה – הלוא היא קדירת צוואר טלה בציר בקר ומישמשים מיובשים, המבושלת עם ירקות העונה בסיר ברזל כבד בטאבון – כך במטבח הביתי והארץ-ישראלי של רמה.

הלנה בנמל קיסריה


אל קיסריה אנחנו נושאים את עינינו בתקווה שיום אחד נוכל גם אנחנו להרשות לעצמנו לשחק כאן גולף. את הנמל אנחנו מכירים מהגלויות הציוריות, ואת הזמרים שמצליחים למלא בקהל את האמפיתיאטרון של קיסריה אנחנו מעריכים עד אין קץ. אל מול הנמל היפהפה שוכנת מסעדת הלנה הקסומה. השף עמוס שיאון מפליא כאן במנות ים תיכוניות שעיקרן הוא דגים ופירות ים, ואם אתם מחליטים לטעום בעצמכם, נסו את מנת הישראליות - שווארמה דג ים על טחינה עם צנוניות, זיתי טאסוס וצנוברים, או גם שרימפס וסקאלופ באוזו גבינה חלומי עם זיתי קלמטה וסלרי.

דוריס קצבים בגולן


הגולן הוא סלע המחלוקת של הפוליטיקה הישראלית. "עד כאן, לא את הגולן", היא הסיסמה המוכרת מהסטיקרים, ומכל נקודת תצפית בארץ אנחנו מדמיינים שבימים בהירים רואים את הגולן. הגולן הוא סמל הטבע והטבעיות שלנו, דרכו אנחנו חוזרים לאימא אדמה, ואל פירותיה. הפרות בגולן, כך מספרים, מסתובבות חופשיות באחו, והסטייק הצפוני שמעטר את הצלחת שלנו הוא למעשה הטבע בהתגלמותו. מסעדת דוריס קצבים – בתל אביב, בראש פינה ובזיכרון יעקב היא ההתגלמות של כל אלו על מחבת רותחת – עם פריים ריב ופורטר האוס שרוחשים משמחה ומטריות.

שוק מחניודה והמסעדה שלידו


שווקים יש בכל העולם, אבל תשעה קבין של אופי ירדו רק אל מחניודה. הישראליות מרימה שם את ראשה בכל הדרה בין הדוכנים של החלווה, הפירות, הירקות, הבשר, הדגים ואפילו המסעדות הביתיות שופעות הקובה והפינג'אנים. שפים ישראליים רבים גדלו כאן, והקימו מסעדות בארץ ובעולם. ההיסטוריה של מדינת ישראל עברה כאן – מהתקופה העותומנית, דרך המנדט הבריטי, עם קום המדינה ועד היום. מסעדת מחניודה היא ביסטרו ליד השוק, מפירותיו הטריים היא מכינה את תוצרתה ובזכות אופיו היא מלאה בשמחה. היא עונתית וים תיכונית כיאה למסעדת שוק, העיצוב שלה, שמחבר יחד את המטבח עם המזווה ועם אזור האכילה מתכתב עם עירוב האזורים בשוק, והאווירה השמחה ניכרת על פניהם של השפים הידועים – אסף גרניט, יוסי אלעד ואורי נבון.

אנחנו ובני הדודים במסעדת דיאנה


נראה שבכל מה שקשור לאוכל, את הסכסוך עם בני הדודים אנחנו משאירים מחוץ לצלחת. חלק מהישראליות שלנו הוא האוכל הערבי – החומוס האותנטי, הקפה האמתי, הבקלאווה המתוקה. מסעדת דיאנה שבנצרת מקבלת את פני היהודים והערבים לשלום ובברכה ומציעה, על הדרך, את מטעמי המטבח המשובחים, שמי שעומד בראשו הוא השף הידוע דוחול ספדי. ביניהם - שישליק טלה במרינדה של שמן זית, יוגורט ועשבי תיבול, קפתה עם טחינה ועגבניות ובקלאווה נצרתית מקומית.

חדר האוכל בקיבוץ


הקיבוץ הוא נדבך חשוב ושנוי במחלוקת בישראליות שלנו. ההתיישבות, השיתופיות והסיסמה "אחד בשביל כולם" מזכירות לנו שכל השבילים של הקיבוץ מובילים אל חדר האוכל. חדר האוכל, כרעיון של שיתוף ושוויון, הפך לסמל גורף של ישראליות נטולת משוא פנים. התפריט של המסעדה התל אביבית חדר האוכל מבוסס באופן מובהק על קיבוץ הגלויות ועל מגוון הניגודים של תרבויות ארץ ישראל. החוויה הישראלית במיטבה מוגשת אל מרכז השולחן במנות חלוקה מגוונות, ואתם ישובים סביב לשולחנות גדולים, כמו בחדר האוכל. * המסעדה סגורה לרגל שיפוצים עד אחרי יום העצמאות.

האימא המרוקאית של גואטה


אימא כמושא לבדיחה טובה (אבל גם כמקור לפחד ולמורא) יש בכל אחת מעדות קיבוץ הגלויות שלנו – מהפולנייה ועד המרוקאית. אבל גואטה, המסעדה שמציעה מאכלים טריפוליטאיים, יש רק אחת. שבו לכם איזה יום ליד שולחן פרוש מפת נייר לבנה, ואיכלו, בלי הרבה רעש וצלצולים, קצת חריפות של טריפולי מתובלת באותנטיות יפואית – קוסקוס שעושים באהבה, חריימה, מפרום, שעועית עם בשר ועוד. בישראל כמו בישראל, כולנו מתגעגעים לאוכל טריפוליטאי, גם אם רגלה של סבתנו, עליה השלום, לא דרכה בארץ זו מימיה.

אז מה ישראלי בעיניך?