Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > ברים ופאבים> כתבת ביקורת על מסעדת אוונגרד הרצליה פיתוח

אוונגרד


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

דניאל לוין הוא גבר פשוט, שבשביל לרצות אותו לא צריך הרבה יותר ממשחק כל שהוא ומחתיכת בשר עסיסית. אבל כשהוא יוצא עם חבר מהצבא לערב גברים-גברים במסעדת אוונגרד בהרצליה, הוא מגלה ספורט-בר נהדר עם בירה וכנפיים

אנחנו גברים מאוד פשוטים, לא צריך לעשות הרבה בשביל לרצות אותנו. בעוד יש בנות שכדי להרשים אותן נדרשת מסעדה בעלת חמישה כוכבים, ארוחה בת ארבע מנות וחשבון בן שלוש ספרות, כשאני יוצא עם חבריי הגברים, אנחנו לא צריכים יותר ממשחק כל שהוא וחתיכת בשר עסיסית.

ביום שלישי התארגנתי עם חבר מהצבא לערב של גברים ומשחק כדורגל. המסעדה הראשונה שחשבנו עליה הייתה אוונגד בהרצליה, זו שלא נכנעת להגדרה הקלישאתית של דיינר. יותר מכול, אוונגרד היא ספורט-בר, מה שאומר שחוץ מאוכל ושתייה, שומרים כאן מקום של כבוד לאירועי ספורט, וכדי להבטיח חוויית צפייה מושלמת, מרוצפת אוונגרד בפלאזמות שמקיפות את השולחנות בכיוונים שונים ומשונים. כמו בסניף התל אביבי, גם בהרצליה העיצוב הוא אמריקאי-אלגנטי עם הרבה כרזות ופריטי אספנות. אפילו המוזיקה מגוונת ומתאימה לאווירה הכיפית והקלילה של המקום.

עוד לפני שהתחיל המשחק, פתחנו עם שתי בירות בלגיות מהחבית - לף בראון ולף רוסה. לף בראון היא בירה עם מרירות מאוזנת שמוגשת קרירה ובטמפרטורה מדויקת. הלף רוסה מגיעה מהדורה מוגבלת של המבשלה, בעלת גוון אדמדם וטעם מתוק שמזכיר קרמל.

למנה ראשונה הזמנו כנפי באפלו, שהוקפצו לאחר הטיגון ברוטב ברביקיו ביתי מתקתק ומעט פיקנטי, מה שהפך אותן לקלילות ופריכות. מצע החסה שעליו הן הוגשו ספג את רוטב הברביקיו כך שאפילו טעמו היה עשיר. לצד הכנפיים הוגש רוטב בלו בעל טעמים חריפים שנתן ניגוד משלים לכנפיים המתקתקות. כל החייתיות שבי יצאה החוצה כשתפסתי אותן בידיים וזללתי בלי לחשוש איך אני נראה. אף על פי שניתן היה לחשוב שהגדרת הדיינר אינה מחייבת שירות אדיב ומקצועי, הופתענו לגלות שהוא דווקא היה ברמה גבוהה מאד – עוד לא הספקנו להתלכלך מהכנפיים כמו שצריך, ומיד הופיעו על השולחן מפיות ומגבונים לחים.

אבל הכנפיים רק פתחו לנו את התיאבון, ואף על פי שמדובר במנה גדולה יחסית, המשכנו לעיקריות שלא אכזבו אותנו. גל הזמין את מנת הדגל של המטבח האמריקאי בכלל ושל אוונגרד בפרט - ההמבורגר. לא מדובר בסתם המבורגר, אלא בהמבורגר ישראלי - שילוב של בשר בקר עם בשר כבש טרי בתוספת גבינה שוויצרית. זה לא רק נשמע טעים, מדובר במנה מפנקת ביותר. הלחמנייה הייתה חמה ומעט מתוקה, והחסה הייתה קצוצה ולא גנבה את הפוקוס מהבשר העסיסי. לצד ההמבורגר, הוא קיבל סלט ירוק שהיה בדיוק בגודל הנכון בשביל לרענן את הפה.

אני לקחתי את מנת הקוטלט. לשולחן הוגשו שתי צלעות לבנות, בשרניות וגדולות, על מצע בצלים מטוגנים עם פטריות מוקפצות. הצלעות היו רכות ומלאות בטעם אותנטי וחזק של בשר שנעשה בצורה מדויקת. המלצר של אוונגרד, שהמשיך להוכיח איכות שירות גבוהה, הציע להוציא את הצלעות בנפרד כדי שאוכל ליהנות מהן לפני שיתקררו. כמובטח, המטבח עבד בתזמון מושלם, ובדיוק כשסיימתי את הצלע הראשונה הונחה הצלע החמה השנייה על השולחן. לצד הקוטלט הגיע פירה, מהטובים שאכלתי - קרמי, קליל ואוורירי. לא ידעתי שאפשר להוציא כל כך הרבה טעמים מתפוח אדמה.

כדי להוריד את הבשר עיינו שוב בתפריט האלכוהול, או אז גילינו שבאוונגרד מציעים שלושים וחמישה סוגים של בירות מבקבוק ועוד שבעה סוגי בירה מהחבית. הזמנו חצי גינס, שסגרה לנו את הארוחה עם חיוך.

לקראת סוף הערב הבחנו בכך שמרוב שהיינו מרוכזים באוכל, כמעט ולא שמנו לב למתרחש במשחק. אפילו לא היינו נוכחים כשהקבוצה שלנו הפסידה. אמנם הדרך ללבו של הגבר עוברת דרך הקיבה, אבל חוץ מאוכל טוב, לא מזיק שייהנה גם מאלכוהול, ממשחק כדורגל ומאווירה שמחה.