Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > ברים ופאבים> כתבת ביקורת על הקונטיינר יפו

הקונטיינר


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

אורית איציק מעבירה ערב נהדר בבר-מסעדה הקונטיינר שבנמל יפו. בקרוב מאד, כשמזג האוויר יתלהט, יצוצו השולחנות מחוץ לחלל הקונטיינר והסועדים יוכלו ליהנות ממראה הנמל על מנת פירות ים, בירה של מקצוענים או יין טוב

בניגוד למקבילו הצפון תל אביבי, המרחב שליד נמל יפו עדיין נאמן לסביבתו. במימיו לא עוגנות יאכטות כי אם סירות דייגים פשוטות, שאת הגישה אליהן מונע שער ברזל כבד. מול מראה הנמל שדומה לציור עתיק של שמן על בד, עדיין עומדים על תילם המכולות והמחסנים הגדולים, הידועים בפי כל כקונטיינרים, רק בחלק קטן מהם עדיין מאחסנים בימים אלו סחורה המגיעה מן הים.

אחד ממחסני הנמל הוא כיום המסעדה המשובחת הידועה בשמה הקונטיינר. הקונטיינר, מבית היוצר של השף וינס מוסטר (שרקוטרי), כוללת בר רחב ידיים בעל היצע איכותי, קירות גבוהים שהם בית ליצירותיהם של אמנים צעירים וחלל להופעות חיות של אמנים מקומיים כמו גם לתקליטנים מחו"ל.

בקרוב מאד, כשמזג האוויר יתלהט, יצוצו השולחנות מחוץ לחלל הקונטיינר והסועדים יוכלו ליהנות ממראה הנמל על מנת פירות ים, בירה של מקצוענים או יין טוב. בינתיים, כשנכנסים לתוך מבנה הענק, מריחים מיד מדורה ואווירה חמה. זהו האוכל של הקונטיינר שמבושל בחדר עישון מיוחד על עצים. השף מוסטר מספר קצת בצער שבמקום שבו אנחנו נמצאים היו מאחסנים פעם תפוזים לקראת ייצוא לחו"ל, ושבאותו הקונטיינר הוא היום שורף את כל הפרדס. אבל אין טעם להאשים את הקונטיינר בקידמה, אם כבר, הרי דואגים כאן לקשרי חברות עם הסביבה הקרובה ועם כדור הארץ בכלל: חלל הקונטיינר הורכב מחומרים ממוחזרים, האוכל שמוגש כאן מוכן מפרודוקטים מקומיים וטריים, וכאמור מדובר בבית לתרבות ולאמנות ישראלית וגלובלית.

לאור הנורות הפשוטות שמשתלשלות מקורות הברזל העבות שמחזיקות את מבנה הקונטיינטר, מאכלסים הקירות רחבי הידיים תערוכות משתנות של אמנים, חלקן מוצעות למכירה, וחלקן נשארות למזכרת ולקישוט על גבי הקירות הגבוהים של הקונטיינר. בלוח ההופעות של הקונטיינר משובצים אמנים צעירים כוותיקים דוגמת דיקלה, אהובה עוזרי ועוזי פיינרמן, תקליטנים מהעולם מגיעים עד לארץ הקודש יפו כדי לשעשע את השמחים המקומיים, ומיצגים ותערוכות מקשטים את האווירה כל הזמן.

את הערב שלי בקונטיינר אני מתחילה עם כוס יין להרגעה. כוס אבידן בלנד דה נואר 2007 עולה 40 ₪ ועושה את העבודה. על השולחן שלי, כמו על כל השולחנות האחרים, מונחת צלחת מתכת עם לחם טרי ופריך מאין כמוהו שמלווה בחמאה, במטבל בלסמי ובזיתים.

הכי כיף זה לשלב תרבות צעירה עם אוכל משובח. התפריט של הקונטיינר אינו ארוך ומייגע, כי אם מהודק ומדויק. מוצע כאן מגוון לא מאד גדול של פירות ים, דגים, בשר ועיקריות, וכל מנה מטופלת כראוי, טרייה, מוכנה מחומרי גלם מקומיים, שגם הם מתכתבים עם סביבתם. באופן טבעי הוא משתנה בהתאם למה שיוצא מהים.

התחלנו עם מנה ראשונה של סלט קלמארי על מצע עדשים שחורות וצנוברים בשמן אגוזים עם טוויסט לימון, מעט בצל ירוק ואספרגוס. מתברר שעדשים וקלמארי הם שילוב מעולה, והטוויסט החמצמץ מיטיב עמו. עברנו למנת דג מתוך המנות העיקריות של הקונטיינר – נתח טונה שנסגר על הפלאנצ'ה במעטפת רוויית חמאה, שום קונפי ולימון, כך שהוא נותר נא בתוכו, לפני שהוגש לנו לצד תפוחי אדמה קטנטנים חצויים. אלו ממחישים יותר משאר המנות את טעם הגריל המעושן שמאפיין את שאר המנות של הקונטיינר, עוד לפני שהם קיבלו נגיעת חמאה. זה היה תענוג.

ומכיוון שלא כולם אוהבים דגים ופירות ים, ניסינו גם את הניוקי תפוחי אדמה שהוכנו בעבודת יד, טבלו ברוטב של חמאת מרווה, פטריות יער ופורצ'יני, ולוו בפיסות פרמזן. הטעם המעושן יצא פה מכליו והגיע לכדי לא פחות משלמות.

קינחנו. לא הייתה ברירה. הלכנו על באר הפטיסייר, הלוא הוא קרם פטיסייר בגליל שוקולד מריר שלצדו לפתן פירות יער. המתוק הזה היה מעוצב בצורה יצירתית ואמנותית, ונשא צורה אבסטרקטית שלעין מתרגשת נראה כגבעול שבקצהו פרח. הוא גם דרש מעט אינטראקציה, גליל השוקולד הנוקשה דרש לחימה מאומצת בכפית, מה שרק הפך את תחושת הניצחון למתוקה יותר. הוא קצת הזכיר לי את הקונטיינר, מחוספס מבחוץ ורך לבב מבפנים.