פסטה מיאה

"אני, הולכת על הקצה שכמותי, בחרתי בשילוב מסוכן אך משתלם של שמן זית, סרדינים, עגבניות, כוסברה, צ'ילי טרי ושום..." אדוה גן סתיו נזכרת (שוב) בטעמים מאותה נסיעה לאיטליה כשהיא מבקרת במסעדת פסטה מיאה ברמת החי"ל

שלום, כאן אגף הפיקוח על הכתבות שלך. רצינו להודיע לך שכתבת כבר 878 פעמים על הנסיעה שלך לאיטליה, או אז לפני עשור, ושחזרת שוב ושוב על האופן שבו היא עיצבה את הטעמים שלך באוכל איטלקי ובאוכל בכלל. שמענו כבר איך לא תשכחי לעולם את הקפרזה (מוצרלה-עגבניות-שמן זית-קרעי בזיליקום-מלח גס) ההיא בהרים, בחור הנידח ההוא שאינו קיים בשום מפה, בבית אבן קטן שלידו עצרת רק לרגע, וגם על האלפא רומיאו האדומה, ישתבח שמה, השם ייקום דמה, למה היא לא חזרה אתך לארץ.

מה, למען השם (מה יש לי אתו היום?), אני יכולה לעשות עם העובדה שקיימת בי התניה בלתי פוסקת בין אוכל איטלקי מעולה לבין הנסיעה הזו? אני אגיד לך מה את יכולה לעשות, להפסיק לדבר על זה ולנסוע שוב. ויפה שעה אחת קודם, או שעתיים, שיהיה זמן לדיוטי פרי.

בערב קר במיוחד הגענו, י' ואני, לסעוד את לבנו במסעדת פסטה מיאה ברמת החי"ל. מרק עגבניות חם ומעולה הוגש לנו (על תיאוריית מרק העגבניות שלי כבר שמעתם? קצרה היריעה אבל השורה התחתונה היא שקשה להיות ראוי). לצדו הגיעה לשולחן שלנו בפסטה מיאה, פריכה ורכה (כן, זה יכול לקרות בו זמנית), חמה, שופעת רוטב עגבניות, גבינות ונתחים בשרניים של פטריות שמפניון, פורטבלו ויער – פיצה טריופונגי משובחת.

את המנה ההיא מההרים, הקפרזה המיתולוגית, פגשנו קצת לפני העיקריות של פסטה מיאה. נכון, בנקודה הזו סיפרתי שוב לכל מי שרצה לשמוע שהאלפא רומיאו מגיעה ל-240 קמ"ש בלי להתנשף. הפסטות שלנו הגיעו חמות ומדיפות ריח נפלא. הן הורכבו מהרוטב שבחרנו מהתפריט של פסטה מיאה ומצורת הפסטה שעליה הצבענו ("זאת") מתוך קופסה קטנה ושקופה המכילה בכל תא אטרייה בודדת המוצגת לראווה. (מותר עדיין להגיד אטרייה או שזה נורא אייטיז?)

אני, הולכת על הקצה שכמותי, בחרתי בשילוב מסוכן אך משתלם של שמן זית, סרדינים, עגבניות, כוסברה, צ'ילי טרי ושום. י' הלך על הצוענייה של פסטה מיאה – עגבניות, פטריות שמפניון, שום כתוש ומעט רוזמרין וטיפת שמנת. שקט שרר בשולחן בדקות ההן וזה לא קורה הרבה כשמדובר בשנינו. גירדנו על הפסטה שלנו ערימות פרמזן, ערבבנו את כל הטוב הזה וצפינו בשבבים הנמסים בתוך הפסטה הלוהטת תוך כדי תנועה.

נזקקנו למנוחה לפני הקינוח, שאותה ניצלנו לצורך שיטוט ברחבי האייפון של י'. מתברר שאי אפשר למצוא את בית ילדותי ב-Google Earth. כן מצאנו את אחוזת ילדותו של י' באנגלייה. מה הוא משוויץ? הרבה ילדים התרוצצו בחצרות המטופחות של בתים ויקטוריאניים עתיקים. טארט האגסים המצוין של פסטה מיאה הסדיר את הבדלי המעמדות בינינו.

יצאנו מפסטה מיאה אל הקור המקפיא מבושמים וטובי לב ותרנו אחר האלפא. אני עדיין לא מצליחה להיזכר איפה חניתי.

צילום: אילן מור