Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > סדנאות אלכוהול> זמן אמיתי כתבה על יין קונצ'ה אי טורו

היום יין


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

עומר גנור מבית הספר לברמנים זמן אמיתי נזכר שעד היום הוא דיבר על כל מני סוגי אלכוהול אבל עדיין לא על יין. לא מומחה גדול אבל בכל זאת מהתחום, הנה רשמים מסדנת הטעימות של קונצ'ה אי טורו הצ'יליאני

בדיקה קצרה העלתה שאחוז האלכוהול הממוצע של המשקאות שעליהם כתבתי בשבעת הטורים שלי ב-2eat עד כה הוא 37%, וזה לא מעט. מבדיקה נוספת עלה שלא כתבתי על יין אפילו פעם אחת. זה מוזר מכיוון שאני שותה יין בכל שבוע, לפחות פעם אחת אם לא יותר. לרוב זה בקבוק, לרוב הוא אדום, ולרוב אני חולק אותו עם זוגתי בארוחת הערב או בשבת בצהריים. התשובה לכך שלא כתבתי על יין אף פעם מורכבת משני גורמים.

ראשית, וחשוב לציין – אני לא מבין גדול ביין. אני מאד אוהב יין אבל לא התעמקתי במשקה הזה אף פעם מעבר למה שהיה דרוש ממני, שזה אומר ידע בסיסי על היינות שאותם אני מוזג בבר שבו אני עובד. סיבה שניה היא שיין, מבחינתי, בניגוד למשקאות אחרים, הוא משקה שאני שותה על הדרך עם אוכל טוב, חברה טובה ואם אפשר שניהם יחד. אני לא מתעמק בו כמו שאני מתעמק בוויסקי, למשל. יש יין שאני אוהב, יין שאני לא אוהב ובזה זה נגמר.

ובכל זאת, היות שאני עובד בתחום האלכוהול בישראל יצא לי להיות נוכח בכמה סדנאות יין. את אחת מהן העביר ניר גלדסטון, המנהל המקצועי של חברת אנוטקה המייבאת יינות שונים לארץ ומשווקת כמה יקבי בוטיק ישראלים. לאורך השנים נפגשנו עוד כמה פעמים במסגרת עבודתנו בתחום האלכוהול ועם הזמן נרקמה בינינו ידידות אמיצה שאחד מעמודי התווך שלה הוא היכולת של ניר להמליץ לי על יין. אני לרוב הולך על בטוח, אבל מדי פעם, כשאני מבקש מניר המלצה, הוא תמיד קולע לטעם שלי.

לפני כמה חודשים ביקשתי ממנו שימליץ על יין אדום בתקציב של כ-100 שקלים. בלי להסס הוא מיד ענה: "טעמת פעם את המרקז קאזה קונצ'ה של קונצ'ה אי טורו?" (נסו להגיד את זה שלוש פעמים ברצף). מה אומר ומה אגיד, זה היה אחד היינות הטעימים ביותר שיצא לי לשתות, במיוחד ביחס למחירו (90 שקלים). מאז אני רוכש מדי פעם בקבוק של המרקז (פעם קברנה סוביניון ופעם מרלו), מידי פעם מגוון בסדרה אחרת של היקב (שמחירה אפילו יותר נוח לכיס) אשר נקראת... קחו נשימה – קסילרו דל דיאבלו. נשמע מאיים, אבל הוא דווקא מאד ידידותי, טעים ולא מסובך.

לפני שבועיים הזמין אותי ניר לטעימת קונצ'ה אי טורו במסעדת סיטרה, שאליה נכנסתי לראשונה בחיי. היא יפהפייה, מוקפדת ונקייה, המארחת מיד מאירה עיניים ושואלת איך ניתן לעזור לי, ואני מתיישב בקצה השולחן הארוך בחדר הטעימות. עם כל שלושים שנותיי אני ללא ספק הצעיר ביותר בחדר, שאר הנוכחים ראו את שנות השלושים לחייהם לפני עשור לפחות. מנות בסגנון פינגר פוד מתחילות לזרום פנימה ואני מתענג על האוכל ומאזין לסובבים אותי. הצוות אדיב בצורה בלתי רגילה, ומשלב שלוש תכונות שלטעמי מעט קשה למצוא במסעדות בישראל בכפיפה אחת – נימוס, נגישות וחביבות והכל במינון המתאים.

לאחר האוכל מתחילה טעימת היין בהנחיית גבריאל סאלאס, הסומלייה של היקב.
הטעימה מתחילה בהסבר קצר על היקב, ההיסטוריה שלו והסבר על היין שנטעם. מדובר בטעימת אורך של שישה בצירים של היין הבכיר של היקב "דון מלצ'ור", והבצירים: 1995, 1997, 2001, 2005, 2006 ו-2007. ארבעה מהם מכילים יותר מ-90% קברנה סוביניון והשאר קברנה פרנק, אחד מכיל קצת מרלו במקום הקברנה פרנק ורק ה-97' הוא על טהרת הקברנה סוביניון. מישהו שואל אילו מהם ניתן להשיג בארץ. ניר עונה לו שאת ה-2006 ניתן לרכוש במחיר של כ-450 שקלים. ה-2005 אזל להם ויש אולי בחנות יין זו או אחרת. אני זוכר שהמחשבה שעברה לי בראש הייתה "ה-2006 עולה 450 שקלים. מעניין מה מחירם של ה-95' וה-97'...".

ככל הנראה היין יישאר בשלב זה בשבילי בגדר תענוג פשוט ללא התעמקות יתרה. ואתם, אם בא לכם לצאת מהשבלונה של ברקן-כרמל מזרחי-בנימינה, נסו את הקונצ'ה אי טורו. קחו את המרקז קאזה קונצ'ה מרלו 2007 הנפלא, או הקברנה 2008 המעולה, אם תמצאו את הקברנה 2006 בכלל טוב (בתנאי שאוחסן כמו שצריך). אם בא לכם להוציא פחות כסף קחו את הקסילרו דל דיאבלו. תהנו ממסורת צ'ילאנית בת 150 שנים ובמחיר של יין ישראלי ממוצע – לטעמי תקבלו תמורה יותר ממלאה לכספכם.

גילוי נאות – הכותב היה אורח של חברת אנוטקה.

הבהרה – הכותב אינו מועסק במישרין או בעקיפין בשום צורה שהיא ע"י יקב קונצ'ה אי טורו, חברת אנוטקה או כל גורם אחר. הכתבה הינה חווייתית ואין לראות בה יותר מאשר דעתו האישית של הכותב.