בית חצ'פורי: אהבה בבצק

"בשר העגל השומני והרך התמוסס לנו בפה והתמזג עם מליחות הבצק..." אפרת רוזן מוצאת אהבה בתוך בצק המאפים הבשריים והפריכים של מסעדת בית חצ'פורי בבת ים – מטבח גרוזיני מסורתי ובית מלא תשוקה, תבלינים, טעמים וריחות

גם השנה הבטחנו לעצמנו שהפעם בחגים נטייל יותר ונאכל פחות. גם השנה, כמו בכל שנה, התחלנו את ראש השנה עם יותר מדי ארוחות משפחתיות, שני טיולי "הכול כלול", שבהם אכלנו מהבוקר עד הלילה, ארוחה מפסקת וארוחת נעילה שהשתוו לעשר ארוחות דשנות, וכמובן אינסוף גיחות "על האש", בין סוכה לסוכה, משיפוד לשיפוד. את כל המסע הקולינרי הזה חתמנו בפסטיבל סוכות, במסעדת בית חצ'פורי שבטיילת בת ים.

"היום הולכים לאכול אוכל גרוזיני", הכרזתי בפני בעלי. "מה?! מה זה?!" הוא הזדעק. "אחרי שאכלנו תורכי, מרוקאי, רומני וישראלי, הגיע תור האוכל הגרוזיני. שמעתי שהוא מעולה". וזהו. אחרי שעתיים וטיול רגלי על קו החוף של בת ים, התייצבנו במסעדת בית חצ'פורי. התיישבנו בחדר הפנימי והפרטי. ברקע התנגנה מוזיקה גרוזינית, שנשמעה כמו מוזיקת נשמה יוונית קלילה. את הקירות עיטרו קישוטים ופרטי ביגוד גרוזיניים מסורתיים. המפות, הכלים וניחוחות התבלינים שעלו מן המטבח הרגישו כאילו נלקחו היישר מגיאורגיה. "איזה כיף" אמרתי והתרווחתי. אין דבר שאני אוהבת יותר מלשבת במסעדה שלוקחת אותי איתה לעולם שלה. ואכן הרגשתי במסעדת ח'צפורי קצת כמו בחו"ל, כמו בטיול למקום שאני לא מכירה. המלצר שלנו התיישב לידנו והתחיל להסביר לנו על התפריט, צעד-צעד, כמו בטיול ראשון. שמענו על גור, שהקים את המסעדה ובישל בה את המטעמים שגדל עליהם בילדותו, שמענו על המאפים הגרוזיניים, על הקריצות הארמניות והרוסיות בתפריט, על אהבת האגוזים ועל הסודות שעוברים מדור לדור. הקשבנו לקול, לתפריט, לטעם, לתשוקה ששטפה את הדיבור שלו ורצינו רק דבר אחד - להתחיל לטעום.

ראשון הוגש לנו משקה הצ'צ'ה- הוודקה הגרוזינית- משקה גרוזיני מסורתי העשוי מתדריך ענבים ומכיל 50% אלכוהול. בן זוגי התלהב, אני בעיקר נזהרתי. לאחר-מכן פתח לנו המלצר של בית חצ'פורי שולחן גרוזיני מפואר כמיטב המסורת והניח לפנינו מבחר סלטים כגון חצילים מגולגלים במלית אגוזים, סלק אדום באגוזים, סלט כרוב וחמוצים ולחם גרוזיני (לבש). נהנינו במיוחד מהחצילים המצוינים ומהלחם הטרי.

לעיקריות הזמנו שלושה סוגי מאפים גרוזיניים מיוחדים. במטבח של בית חצ'פורי מכינים את כל הבצקים והמאפים במקום, והכול טרי, חם ופריך, תוצר של סבלנות משתלמת. תחילה הוגש לנו מאפה החצ'פורי הקלאסי: בצק עלים פריך ממולא בתערובת גבינות גרוזיניות. המאפה הבצקי היה קראנצ'י וחם, אפוף ניחוחות של גבינות טובות ועזות טעם, אותו חיסלנו עד הפירור האחרון. אחריו הגיע מאפה החצ'פורי אג'רולי - סירת בצק ממולאת בתערובת גבינות וביצת עין. המאפה הזה היה פשוט מעדן. בצק השמרים הרגיש כמו פוקאצ'ה איכותית משובחת מלאה בכל-טוב: הגבינות היו מלוחות ודומיננטיות במידה הנכונה והתמזגו בהרמוניה טוטלית עם טעם הביצה. ואז הגיע גם תור המאפה הבשרי. היינו בהחלט מלאים ומרוצים, אבל לא הצלחנו לעמוד בפניו. המאפה הבשרי "הקובדרי" הוא סירת בצק מסורתי ממולא בנתחי בשר עגל ותבלינים גרוזיניים. המאפה דמה בטעמו ללחמג'ון התורכי, רק שעלה עליו בכמה רמות: בשר העגל השומני והרך התמוסס לנו בפה והתמזג עם מליחות הבצק. את סוד התבלינים הגרוזיניים לא גילו לנו. לא הצלחנו להכריע איזה מאפה טעים יותר. רק סיכמנו בפשרה הדיפלומטית שכל מאפה הוא עוד צבע בטיול הגרוזיני הקסום שלנו.

אחרי המאפים הגרוזיניים האגדיים השתוקקנו לטעום גם מהמתוק הגרוזיני. רף הציפיות היה בהחלט גבוה. הוצעו לנו שני קינוחים מסורתיים: גטה פחלאווה, היא עוגה גרוזינית וצ'ורצ'חלה- אגוזים שמושחל בהם חוט טבול בסירופ ענבים. בחרנו בגטה פחלאווה. העוגה הייתה גדושה בתערובת אגוזים ודבש, שהזכירו חלבה בטעם אגוזי של פעם. היה לה טעם ביתי, כאילו אימא אפתה אותה שנייה לפני שחזרנו מבית הספר, כך דמיינו את גור במטבח של אמו. לסיום קינחנו בתה גרוזיני רותח ואפוף תבלינים גרוזיניים חזקים. זו הייתה בדיוק הנגיעה האחרונה, שהזכירה לנו בית, לא בכדי נקראת המסעדה בית חצ'פורי. יצאנו מבית חצ'פורי עם צביטה בלב ועם התובנה שהאוכל יכול להיות גרוזיני או לא גרוזיני, בסופו של דבר כולנו ישראלים צמאים ורעבים לאהבה, ובתוך הבצקים שאכלנו בבית חצ'פורי היא שכנה בשפע.