על המים

"הקונספט של על המים הוא דגים טריים, שהדייג העלה היום בחכתו..." אפרת רוזן סוגרת את הקיץ עם בן זוגה בבר-מסעדה על המים שעל חוף ימה של הרצליה. אל מול אחרוני הרוחצים הם אוכלים פילה מוסר ודג פרידה בליווי יין

תכננתי לנו ארוחת ערב רומנטית שתסגור לנו את הקיץ. לבשתי שמלה קיצית קצרה, קניתי לאהובי מתנה קטנה והזמנתי לנו מקומות בבר-מסעדה על המים על חוף הים בהרצליה. כשהגענו, אפילו אני הופתעתי. השולחן שלנו בקצה המרפסת השקיף על כל הים במרחק פסיעה מהמים. ברגעי השקט אפשר היה לשמוע את רחש הגלים המכים. שעת בין הערביים צבעה את השמיים בגוונים כתומים עמוקים, והמסעדה לבשה מראה אצילי אלגנטי: ריהוט לבן יוקרתי השתלב עם מפה לבנה בוהקת שקישטה את שולחננו. לא יכולתי לבחור טוב יותר ובטח שלא רומנטי יותר. על המים הייתה מלאה עד אפס מקום, הרבה תיירים הצטרפו לחגיגה. שמחנו לשמוע קצת שפות אחרות, לדמיין שאנחנו בכלל לא כאן, שנסענו לחופשה מנתקת בחו"ל ושנחזור מתישהו, כשנמצה את החופש.

תוך שניות קידמה המלצרית של על המים את פנינו עם פתיחי נשנוש של זיתים מתובלים, מקלות פריכים, לחם טרי וחם ומטבל מיונז-חרדל. לקחנו את הזמן, הקשבנו למוסיקה הלטינית השקטה שבקעה, ולהשלמת האווירה הזמנו שני קוקטיילים קיציים קרים: מרגריטה רימונים ומוחיטו לימונים ונענע גרוסה. כשישבנו עם קוקטיילים ביד, בוהים בים, ובאנשים האחרונים היוצאים מהמים, נרגענו לאיטנו, והתפנינו להציץ בתפריט המנות הראשונות של על המים. הזמנו שלוש מהן, גם כי רצינו להתפנק וגם כי לא היינו יכולים להכריע בין המגוון העצום והתיאורים המפתים. אל שולחננו הגיעו מנות יפהפיות של טרין חצילים, סביצ'ה מוסר ים וכבד אווז. טרין החצילים נראה כמו מגדל אמנותי: פרוסות צבעוניות שחורות של חציל חבקו פרוסות אדומות-אדומות של פלפל קלוי ובין הפרוסות הייתה חבויה גבינת עיזים עזת טעם. הסביצ'ה היה מעדן אמתי, וזאת אף על פי שאני אישית איני חובבת מושבעת של דגים נאים. קוביות הדג היו טבולות ומוחמצות בשמן הזית ומעליהן השלימו את החגיגה קוביות טריות של אבוקדו ואננס מתקתק. אבל שנינו חשבנו שמנת כבד האווז היא גולת הכותרת: רך כחמאה הוא השתלב על הצלחת עם ריבת תאנים ביתית משובחת, שהוגשה עם טוסטונים. גם אהובי הודה שהרבה זמן לא נהנינו כל-כך מארוחה ואני התמוגגתי.

בחירת העיקריות במסעדת על המים התבררה כמשימה קשה מדי. אני, ידועה כקשת החלטה, ויתרתי מראש והרשיתי לבן הזוג להחליט בשבילנו. משלא הצליח, קרא למלצרית, שסיפרה לנו על הספיישלים והסבירה שהקונספט של על המים הוא דגים טריים, שהדייג העלה היום בחכתו. הזמנו פילה מוסר ברוטב שום קלוי ודג פרידה ברוטב שמנת תפוזים על מצע אטריות אורז וירקות מוקפצים, בעיטור אספרגוס מאודה. המלצרית סיפרה לנו על יינות החודש של יקב קסטל והמליצה במיוחד ללוות את הארוחה ביין רוזה, שהוא קליל, אך לא מדי, משהו בין אדום עוקצני ללבן עדין. שתי לגימות איטיות והמנות העיקריות נחתו מולנו. שתיהן נראו אצילות ומרשימות: הדגים צרובים מבחוץ ובשרניים עסיסיים מבפנים. אני חשבתי שדג המוסר טוב יותר, בן זוגי חשב שפילה הפרידה מנצח בגדול. אז חלקנו את המנות, מזלג אל מזלג, טועמים משתי הצלחות במקביל ובין לבין מתרעננים עם סורבה קוקוס שהוגש לנו.

עכשיו היינו סקרנים איזה טעם יהיה לקינוחים. בטחתי בו, והוא הזמין לנו שני קינוחים אקזוטיים: פרי אננס צרוב בגריל בסירופ דבש בליווי סורבה קוקוס וטוויל שקדים וגלידת וניל ברוטב טופי על מצע שקדים מקורמלים. ואוו. התמסרתי לגמרי. שתי המנות, ובייחוד הפשוטה יותר - גלידת הווניל, היו עונג צרוף.

היה לנו ערב מושלם בבר-מסעדה על המים, לא היינו יכולים לבקש יותר. יצאנו קצת יותר שמחים על מה שיש לנו – אנחנו, ים, ארצנו הקטנטונת, כל מה שלא היינו מוצאים בשום חופשה בחו"ל.