שמרוק

דניאל לוין יוצא מהעיר בחיפוש אחר מקומות חדשים ומפתיעים. רק דקת נסיעה אחת מאיקאה הוא מוצא את שמרוק – פאב שכונתי שמעניק אווירה נינוחה ומפנקת. עיצוב של פאב אירי נטול פוזה, כריכי בשר והמון בירה וויסקי בהתאם

לפעמים אני יוצא מחוץ לתל אביב בחיפוש אחר מקומות חדשים ומפתיעים מתוך ניסיון להיאבק בתכונה השמרנית הזו שמושכת את כולנו ללכת על בטוח, ולא לעבוד קשה בחיפוש אחר חוויות חדשות וטעמים לא מוכרים. הפעם נסענו לאיקאה, שסביבה כבר צמח אזור בילויים מכובד. החוויה באיקאה מאוד אינטנסיבית ולכן שמחתי לגלות ששמרוק, הפאב השכונתי שנמצא במרחק דקת נסיעה משם, מעניק בדיוק את ההיפך – אווירה נינוחה ומפנקת.

שמרוק מעוצב בסגנון אירי, אבל לא בקפדנות מוגזמת. יש לו חלל פנימי בן שתי קומות שמעוצב על טהרת העץ, וחלל חיצוני, שגם בו משחק העץ תפקיד, אבל בעיצוב עדין יותר. שמרוק מציע בר גדול, פינות ישיבה מרווחות ושולחנות שהיו בעברם חביות יין ענקיות. ניתן לשבת על הבר, סביב חבית יין, בשולחן גדול לארבעה עד שישה שתיינים או בקומה העליונה, שם האווירה אינטימית יותר ורוב השולחנות מיועדים לשני שתיינים רומנטים. כבר ממבט ראשון ברור שצריך רק לבחור מה מתאים לך, כי יש בשמרוק הכול לכולם.

התיישבנו על חבית יין והתחלנו לסקור את מגוון האלכוהול העצום של שמרוק, שכולל בירות איריות, ויסקי איכותי, וודקות ועוד. החלטנו לפתוח את הערב בהצדעה לאומה האירית והרמנו צ'ייסר של בושמילס. כדי שלא נסיים את הערב מהר מדי או עם כאב ראש הזמנו נקניקיות צ'וריסו עם כרוב כבוש, מנה אידיאלית לליווי שתייה בזכות הטעמים החזקים שלה והשומניות ששומרת על השתיין מחמרמורת בבוקר שלמחרת. גם מבחינת כמות מדובר במנה מכובדת שיכולה להשביע כמו שצריך שתיין אחד רעב, או להיות נשנוש לשניים-שלושה שתיינים. לצד הצ'וריסו הזמנו חצי סטלה מהחבית, שנמזגה במקצועיות, בלי קצף מיותר, וג'ק דניאלס, שנמזג בנדיבות.

בזמן ששתינו הבטנו סביב. כצפוי, הישיבה סביב החביות הענקיות הייתה בעיקר חוויה של חבורות גברים, בעוד שעל הבר היו פזורות בחורות. בקומה העליונה ישבו קרוב זה לזו זוגות, רובם חלקו בקבוק יין או קאווה. האווירה של שמרוק משוחררת, נטולת פוזה וכולם פה בעניין של הנאה. המוזיקה מתבססת על להיטי רוק חדשים ועל מוזיקת שנות ה-70. יחסית לאמצע השבוע שמרוק ממש אינו פאב מנומנם, הוא היה כמעט מלא מתחילת הערב והאווירה התלהטה בהתאם לכמות האלכוהול שנמזגה לכוסות.

לאחר שהתברר שעל כל חצי סטלה מציעים בשמרוק גם צ'ייסר, הזמנתי לי עוד אחת. הסיבוב הזה פתח לי קצת את התיאבון, אבל בשל הצמחונות האדוקה של הפרטנרית שלי ויתרנו על הכריכים המפתים של שמרוק (רוסטביף, אווז מעושן ועוד) והסתפקנו באדממה - הנשנוש הבלתי מעורער של הבנות ובכל זאת מנה אדירה – פשוטה, טעימה, כיפית ובריאה. אם תהיתם, צמחונית מחסלת קערת אדממה בערך בזמן שבו קרניבור זולל סטייק אנטרקוט – זה עניין של שניות בשני המקרים.

עשינו הערכת מצב ומצאנו שפרטנרית שלי כשירה לנהיגה, בעוד שאני קצת התנדנדתי. בזמן שהיא יצאה להביא את הרכב ניצלתי את הזמן להזמין חשבון ואתו עוד צ'יסר של ויסקי אירי. בכל זאת, לא כל יום אני באירלנד... לחיים!