Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > מסעדות מומלצות> ביקורת על מסעדת הכבש, דליית אל כרמל

הכבש: באהבה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

אורלי פרש אזולאי מבקרת במסעדת הכבש בדליית אל כרמל, במקום שבו עושים אוכל מאהבה. פולקלור דרוזי, כלי נגינה מיוחדים ומעדנים דרוזיים אותנטיים: הלבנה היא קטיפתית ומשובחת, החומוס גרגרי וניחוח של תבשיל הכבש נישא באוויר

אומרים שאוכל עושים מאהבה או לא עושים בכלל. מסעדת הכבש ששוכנת בדליית אל כרמל אימצה את האהבה לאוכל כבר לפני 25 שנים, ובכל פעם מחדש היא מפגינה אותה היישר מהלב אל צלחות הסועדים. אל המקום שמתמחה באהבה לקחתי אתי פרטנר שאני אוהבת בכל מאודי, אבא שלי.

הכניסה למסעדת הכבש נראית כמו כרם ענבים. גפנים מכסים אותה ובחוץ פזורים שולחנות וכיסאות. החום של אוגוסט הכניס אותנו פנימה אל לב לבה של הכבש. את פנינו קיבל חלבי, בעליה של מסעדת כבש, שמקפיד על יחס חם ואישי לכל אורח. חלבי, איש עסקים במקור, קנה בימים הקשים של שנות ה-80 כבש. הכבש הזה, כך קיווה, ייתן לו חלב שממנו יוכל לייצר קצת לבנה טרייה, למכור אותה לעוברים ולשבים ובכך להרוויח את לחמו. הביקוש ללבנה היה גדול וחלבי החליט להקים דיר של כבשים ועיזים, ייצר לבנה משובחת ופתח דוכן על המדרכה שמולה ניצבת היום המסעדה. שם מכר פיתות עם לבנה למקומיים ולמזדמנים אל המקום.

עם הזמן הבין חלבי שיש לו שליחות אנושית בעולם הזה. הפולקלור הדרוזי, האהבה לאנשים וידי הזהב של אשתו שמכינה מעדנים דרוזיים אותנטיים סייעו לחלבי לפתוח מסעדה קטנה שהפכה לשם דבר באזור,שבה אוכלים האורחים את מה שאוכלים אצל חלבי בבית, מה שאכלו אבותיו עוד מימי קדם על פי הגדרתו.

במסעדת הכבש נותנים מענה לאנשים שאוהבים אוכל ביתי, אותנטי, פשוט ועממי. במקום מתארחים תיירים רבים, קבוצות מאורגנות של מטיילים, משפחות שחוגגות אירועים שונים וכל זה מלווה באוכל משובח, בסיפורים על העדה ובמוסיקת פולקלור אותנטית עם כלי נגינה מיוחדים מכל העולם שעליהם מנגן חלבי בכישרון רב ובעוד אהבה. בשישי-שבת גודשים את מסעדת הכבש מטיילים מהצפון ומהאזור, וגם כאלו שבאים במיוחד כדי לאכול לבנה משובחת, חומוס טוב ומאכלים טעימים ממטבחו של חלבי. המחירים עממיים ולא השתנו במהלך השנים, שוב מוכיחים שפה את האוכל מכינים מאהבה.

אל שולחננו הגיע מבחר גדול של סלטים טריים ורעננים, ביניהם הלבנה המפורסמת בעלת מרקם קטיפתי מעורר התפעלות וטעם עשיר כשל שמנת משובחת, וחומוס טרי שבמרקמו ניתן לחוש את גרגיריו הטחונים. לאחר הסלטים (וממש השתדלנו שלא לגעת בפיתות) הגיעה אל שולחננו במסעדת הכבש צלחת ממולאים ענקית הכוללת פלפל, קישוא ותפוח אדמה, ואחת אחרת של עלי גפן ממולאים. תבשיל הכבש שהונח לפנינו היה מהביל והדיף ניחוח כבש עדין, הכבש היה רך עד נימוח והתפרק בקלות. למנה עיקרית קיבלנו מיקס גריל שכלל, איך לא, צלעות כבש, פרגיות ונתחי בשר משובחים. אבא ואני דאגנו לחסלה במהירות.

לסיום מזג לנו חלבי קפה שחור כמו שרק הוא יודע להכין, הביא עמו כלי נגינה שאת חלקם לא ראיתי מאודי וניגן מנגינות נוגות מהפולקלור הדרוזי. בעודי לוגמת מהקפה ומקשיבה לנגינתו של חלבי חשבתי בלבי שאנשים כמוהו כבר כמעט ולא קיימים. האירוח של חלבי ריגש אותי עד דמעות (ואולי היו אלו המנגינות?) ושוב הבנתי שאוכל ואירוח עושים באהבה או לא עושים בכלל.