Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ביקורת על מסעדת ויטושה, יפו

ויטושה: בולגריה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

אפרת רוזן ובן זוגה מגיעים למסעדת ויטושה הבולגרית שביפו ומתמסרים לארוחת יום שישי אחר הצהריים: סלט פלפלים מושקע, לחם של פעם, גיבצ'ה, מוסקה ובעיקר הקבב הבולגרי המפורסם של ויטושה. ויסלחו הרומנים, המזרחים והשפים

שישי אחר הצהריים. אחרי כמה חודשים ששנינו להוטים לנסות את ויטושה אנחנו מגיעים ליפו ומתמקמים במסעדה רחבת הידיים. האווירה במסעדת ויטושה היא רגועה וחמימה והשולחנות עמוסים במשפחות שהחליטו לחסוך את הטרחה של בישולי יום שישי וליהנות ממטעמי הבית של ויולטה, בעלת המסעדה. מפות אדומות עממיות תוצרת בולגריה מקשטות את השולחנות ואפילו ההזמנות נכתבות בבולגרית. לרגע קל לנו לרחף ולדמיין שאנחנו בכלל בכפר אותנטי מרוחק, נטולי דאגות.

המלצרית של ויטושה מעירה אותנו מהפנטזיות ומגישה לנו תפריט, אבל אני משוחדת. אני הגעתי קודם כול בשביל הקבב הבולגרי, ומבחינתי לא אכפת לי להזמין ממנו, ורק ממנו, עוד ועוד. בעלי חושב אחרת. הוא מחליט להיות חדשני ולהיפתח לחוויות חדשות. ככה אנחנו נהנים לאכול ביחד: אני מתענגת על מנות בטוחות והוא לוקח סיכונים ולא מעט פעמים גונב לי מהצלחת.

אנחנו פותחים בשני סוגי סלטים ביתיים תוצרת ויטושה: פלפלים קלויים וחצילים על האש עם שום. לצד הסלטים מוגש לנו לחם של פעם, כמו זה שאימא הייתה קונה חם במכולת השכונתית. סלט הפלפלים המושקע מדיף ניחוחות גמבות ועגבניות שבושלו בלהט ובאיטיות על הכיריים, והחצילים אפופי ניחוח שרוף מעושן. "אל תתמלא/ אל תתמלאי!" אנחנו מפצירים בבת אחת ומנסים לעצור בעד האחר, אבל שנינו משקרים ואומרים את זה רק כדי שהשני ישאיר לנו משהו.

אנחנו עוברים למנות הראשונות של ויטושה ומזמינים פשטידת גבינה בולגרית ותרד וגבינות בגיבצ'ה. כפי שיודע כל בולגרי מתחיל, ארוחה בולגרית ראויה צריכה להתחיל בגבינה בולגרית איכותית. פשטידת התרד והגבינות מוצלחת מאד. היא עשויה מעלים דקיקים ופריכים של בצק פילו טרי וביניהם מילוי עשיר של תרד וגבינה מלוחה. יותר טוב מזה לא יכול להיות, אני חושבת לעצמי תוך כדי לעיסה נהנתנית. אבל הגיבצ'ה של בעלי מתגלה כהימור מנצח. המנה שלו מוגשת בכלי חרס יפהפה ורותח ובתוכו תבשיל ירקות, גבינות וביצים. המנה המיוחדת מצליחה להפתיע אותי ושנינו מתמסרים אליה. טעמי הגבינה והירקות מתמזגים בהרמוניה מושלמת ואנחנו מעניקים לה אפילו שם חיבה: "שקשוקה בולגרית".

אחרי הראשונות, אנחנו כבר די מלאים, אבל אני מסרבת לשכוח את הסיבה שלשמה התכנסנו: הקבב הבולגרי האגדי של ויטושה. אז מבלי להציץ בתפריט, אני מזמינה קבב בולגרי עם צ'יפס וסלט. בן זוגי שיחייה מתחכם ומזמין מוסקה חצילים. תוך דקות מוגשות לנו מנות נדיבות וענקיות שמוציאות מאתנו חיוכים ספונטניים כיאה לישראלים. המוסקה טעימה. בשר טחון וחצילים תמיד הולכים טוב ביחד, בעיקר כשכל זה מוקרם בשכבה עבה של רוטב בשמל טוב. אבל הקבב, אח הקבב. קציצות הקבב הבולגרי עסיסיות ושמנמנות, חמות, מתובלות, מעושנות ומדגדגות את הלשון בטעם פיקנטי משגע. לא סתם הוכתר הקבב הבולגרי כקבב המנצח (ויסלחו לי מראש הרומנים, המזרחים והשפים באשר הם). בסופו של יום, כל אחד מאתנו זקוק לפשטות: קבב טוב, נאמן, שאף פעם לא מאכזב ותמיד כיף לחזור אליו. סוג של בית. סוג של ויטושה. אנחנו מקנחים עם פאי תפוחים חם שמשאיר לנו טעם מתוק בפה. הרומן שלנו עם ויטושה התחיל היום. קצת חבל שפספסנו את 13 שנות קיומה. מצד שני, לא כל יום אתה זוכה להתענג על קבב בולגרי לראשונה בחייך. את הפעם הראשונה בחיים לא שוכחים.