Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ביקורת על מסעדת באבאי יפו

קיץ אצל באבאי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"העיקריות של באבאי מבוססות על הדגה הטרייה של אותו יום, בהכנה פשוטה ונטולת התחכמויות מיותרות..." שפרה צח פותחת את הקיץ בשעת בין ערביים במסעדת באבאי שעל חוף ימה של יפו: משקה צונן ואווירת בטלנות נינוחה

היום הראשון של הקיץ התנפל עלינו בנשיפת חום לוהט. אחרי שהסתגרנו כמעט יום שלם עם המזגן, החלטנו, דור בני הגדול ואני, שבמקום להילחם בקיץ, עדיף לזרום עם מה שיש לו להציע: ים, בריזה בין ערביים, אוכל קליל, משקה צונן ואווירת בטלנות נינוחה. את כל אלו מצאנו, ובשפע, במסעדת באבאי, שעל חוף יפו. באבאי, על החצר רחבת הידיים שלה הצבועה לבן, רהיטי העץ והמוסיקה היוונית שמתנגנת ברקע, נראית ונשמעת כמו טברנה יוונית. היא גם מתנהגת ככה, ומקדמת את הבאים בהכנסת אורחים חמה ולבבית שעליה מנצחת נטלי, בת זוגו של באבאי המיתולוגי.

למזלנו הגענו מוקדם, כך שלא הייתה בעיה למצוא מקום ליד אחד השולחנות המבוקשים שבקדמת המרפסת של באבאי, הצופה אל החוף ואל מרחבי הים. השקיעה המתהווה מספקת תפאורה הולמת, ודניס, המלצר החביב שלנו, דואג לכל היתר: "במה אפשר לפנק אתכם חבר'ה? חומוס הולך? אני אביא לכם גם פלאפל. את הפיתות לחמם לכם בגריל? ולשתות? ועיקרית?" מהר מאוד מגיעות שתי כוסות של בירה סן-מיגל ספרדית, צוננת מאוד, פיתות חמות ופלטה עתירת סלטים: סלט חצילים וגמבה וחצילים ברסק עגבניות, סלט קישואים בטחינה ומטבל כתום ומקורי של קישואים בדלעת, כרובית מטוגנת, סלסה עגבניות פיקנטית בטעם מודגש של כוסברה וסלט תורכי שמפתיע בעדינותו, כרוב סגול במיונז וכרוב ירוק בתחמיץ. עוד אנחנו גורפים מפה ומשם, ודניס מגיע עם צלחת של פלאפלים פריכים ומתפצחים ("מתכון סודי שלנו") וחומוס סמיך ומצוין. על הדרך הוא מציע לנו גם מילוי מחדש של צלחות הסלטים שהתרוקנו, אבל הרי העיקריות עוד לפנינו.

העיקריות של באבאי מבוססות על הדגה הטרייה של אותו יום, בהכנה פשוטה ונטולת התחכמויות מיותרות. ובכל זאת אנחנו נדרשים להחלטות: דגים או פירות ים? מאיזה סוג? מטוגן או אפוי? עוד קצת עזרה והסברים מדניס הסבלני, ואנחנו מתבייתים על המנות שלנו: בשבילי דג לברק, עשוי "חצי-חצי", כלומר חצי בגריל וחצי אפוי. נטלי מסבירה שקודם נותנים לו צריבה קלה על הגריל, כדי לקבל את הפריכות של המעטה החיצוני, ואז מעבירים אותו לתנור, מה ששומר על העסיסיות שלו. הדג מגיע משוטח כשאידרת הגב בחוץ, בתיבול מינימלי של מלח גס ופלפל שחור טחון, ולא צריך יותר דבר מלבד זילוף לימון. על ידו פרוסות תפוחי אדמה צלויות, פשוטות וטעימות. לדור, לעומתי, אין בעיה עם פירות ים, והוא מחליט לנסות את כולם במנה מעורבת של מולים, שרימפס וקלמארי. מגיעה צלחת גדולה וצבעונית, ששוליה מעוטרים במולים ורדרדים נתונים בקונכיותיהם הכסופות, ובמרכז תערובת של שרימפס וקלאמרי. כל זה טובל ברוטב קטיפתי של יין, חמאה ושום ומעוטר בגזיזי פטרוזיליה. דור מתרכז בהנאה בצלחת שלו ומדווח שמוצא חן בעיניו השילוב בין טעמי הים לטעם העדין של הרוטב שמאזן אותם.

הזמן שלנו במסעדת באבאי חולף לנו בנעימים. הכתום של השקיעה מתחיל להתחלף בכחול כהה של ערב. נטלי, שבאה להציע לנו קינוח, לא מופתעת מהישיבה המתמשכת שלנו. "זה עוד כלום", היא מספרת, "בשבת היה כאן זוג שהגיע בשתיים עשרה בצהריים, וישב בכיף עד השקיעה". ובכל זאת, אנחנו כבר צריכים ללכת. רק עוד משהו מתוק לסיום. נטלי ממליצה חד-משמעית על המלבי – "מתכון שלנו, על שמנת אמיתית". אנחנו מסתפקים באחד, וחולקים בינינו מהטעים-טעים הזה. ואיכשהו, ממקום מושבנו במרפסת של באבאי, הקיץ שבפתח כבר נראה הרבה יותר נסבל.