Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ביקורת על קפה יאפא, יפו

קפה יאפא


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"אנחנו מניחים את כלי האוכל ונשענים אחורה. בדיוק נכנס ליאפא ספק הלימונים והמיץ כבר אצלנו על השולחן. לפעמים כשהחיים נותנים לך לימון אתה מכין לימונדה..." אורית ורן בקפה יאפא שביפו: ג'אז, ספרים וערבית

בשיטוטים שלי ביפו אני מנסה לשמור על עיניים מפוכחות: להביט בכביסה התלויה שמציצה מהבתים הרעועים בלי להיות מוקסמת מהאותנטיות, לראות את הילדים שמסתובבים ברחובות בלי לחשוב שהם חמודים, לקנות בעברית קרטיב לימון מהנשים מכוסות הרעלות במכולת בלי לחשוב שזה יפה. כי מאחורי הרעלה מסתתרים פנים רגילים של אישה רגילה, שחיה בבית שתולים בו כביסה, שהילדים שגדלים בו גם הם מסתובבים לפעמים בחוץ ואולי אפילו אוכלים קרטיב לימון. פחות או יותר כמו בתל אביב או בכל מקום אחר. אין בזה שום קסם, רק חיים של אנשים שגרים בעיר שעל אחד מבתיה צויר חץ שמורה לכיוון תל אביב, ושתחתיו נכתבה המילה "אירופה".

בקפה יאפא כבר היינו פעם אחת, רן ואני, אחרי שהוא עזר לי לא למצוא ספה בשוק הפשפשים. באותה הפעם שתינו קפה שחור ועלעלנו בספר הראשון שהעין קלטה. עכשיו התיישבנו ביאפא ברצינות. כמה שעות והרבה קפה שחור עדיין לא הספיקו בשביל להבין את המורכבות של קפה יאפא, שנמצא בטבורה של העיר שבצד השני של המקף של תל אביב.

מישל, בעליו של יאפא, מספר שאין לקנות במרכז הארץ ספרים בערבית. אתם יכולים לחפש בתל אביב, ביפו, בלוד, ברמלה או בבני ברק – לא תמצאו. והוא אוהב לקרוא, הוא ממשיך להסביר איך הקים את יאפא - בית קפה שהוא גם חנות ספרים וגם בית ספר לשפה הערבית. כשביקר את בן אחותו שלמד בהונגריה, מצא תאווה גדולה לקריאה אפילו בתחנות הרכבת. בחנויות, גילה, מוכרים ספרים וגם שתייה. בארץ הרעיון התגלגל עם שותפה יהודייה, שבשבילה הערבית היא פוליטיקה ולא רק תרבות, והיא הביאה אתה ספרים בנושאים כמו המזרח התיכון, הסכסוך ופמיניזם. לא הייתה ברירה, יאפא קיבל צבע פוליטי. אבל מישל לא מתחרט. עד היום הוא אינו מסיר את היד מהדופק, ודואג להתעדכן בכל הספרות החדשה. גם קוראי הערבית יודעים מי האיש שיוכל להשיג להם את הספר האחרון שיצא בלבנון או בסוריה.

בקומה התחתונה של בית הקפה יאפא, שמכילה שולחנות מעטים שאינם תואמים זה לזה, משיק פרופסור יהודה שנהב, ממקימי "הקשת המזרחית", ספרים חדשים. חברי כנסת ערבים ויהודים אוכלים כאן ארוחות צהריים. ערבי ג'אז נערכים כאן בכל שבוע, גם הלילה, הלילה הלבן של תל אביב. בקומה השנייה עורכים קורסים במחירים זולים בשפה הערבית וגם אירועים סגורים שכוללים עד 30 מוזמנים. ואת הכול עוטפת תפאורת הספרים שמכסים את הקירות: מזרח תיכון חדש.

אבל האוכל. פה מקבלים ערביי ישראל כבוד אפילו מהצד היהודי של הקשת. יאפא מגיש אוכל אירופי וערבי עם טוויסט משלו. ארוחות הבוקר זולות (28-32 ₪) ומתבלטות בעיג'ה – חביתת ירק עם כרובית. פטוש, הסלט של עניי הפלסטינים, מקבל כאן את גרסת הקרוטונים. סאג' הטלה הומצא פה בקפה יאפא, המג'דרה, בשונה לזו האופיינית לחלק הדרומי יותר של הארץ, מבושלת עם בורגול, כמו בנצרת. למלוכיה יש טעם כמעט כמו של זו שאוכלים במצרים (רק בלי הארנבות), את הסוניה מכינים כמו בבית ולא כמו במסעדה, את המסח'ן עם הרבה סומק, את המקלובה צמחונית ועוד ועוד.

צלחת מלבנית המכילה טחינה ירוקה, חומוס תוצרת יאפא, מטבל חצילים קטן ולבנה משודרגת מתרוקנת במהירות בעזרת פיתה פריכה שיושבת על מושב מיוחד בעיצוב שוק הפשפשים. פלפלים אדומים מולאו באורז עם הפתעות ובלי בשר, כי הרבה מהלקוחות של יאפא הם צמחונים כמו רן. הם טובלים עכשיו ברוטב אדמדם חמצמץ, שבמהרה נותר מיותם בצלחת. סאג' הטלה לעומתם גדוש בשר טחון טרי, ומסתדר יופי עם מטבל היוגורט שלצדו. מג'דרה עם בורגול, סמיכה ומעניינת, יושבת ליד סלט ירקות טרי וצונן. דקותיה על הצלחת ספורות גם הן.

אנחנו מניחים את כלי האוכל ונשענים אחורה. בדיוק נכנס ליאפא ספק הלימונים והמיץ הצונן כבר אצלנו על השולחן. לפעמים כשהחיים נותנים לך לימון אתה מכין לימונדה.