Skip Navigation Linksראשי > מסעדות כשרות > פשוט מוכשרת> ביקורת על מסעדת סופר סושי תל אביב

סופר סושי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"אני מתחילה לאכול לאט, כמו אחרי צום ממושך, מתענגת על כל ביס. שניות אחר-כך המקלות הסיניים שלי ושל בן זוגי מתנופפים באוויר ומתחרים על כל סושי וסושי..." אפרת רוזן (כבר לא בהיריון) מסתערת על סופר סושי, תל אביב

הגענו לסופר סושי ביום שישי אחר-הצהריים. התרווחנו על הספה ליד הבר. הסניף התל אביבי ברחוב אידלסון הוא יפה, מעוצב בגוונים כהים ובתאורה עמומה ונעימה. אחרי תשעה חודשים שלמים שבהם נבצר ממני לאכול סושי (וזהו בהחלט אחד הקשיים הגדולים ביותר בתקופת ההיריון), סוף סוף באנו לסופר סושי לפרוק כל עול ולאכול סושי בלי גבולות, ושמישהו ינסה לעצור אותי.

בעוד אני מתחבטת ומתלבטת מול התפריט שמציע מגוון סושי אינסופי אני נזכרת בחוויית הסושי הראשונה שלי. בבית המרוקאי שבו גדלתי געשו סירים מהבילים בדגים ובקוסקוס והמילה סושי לא הוזכרה מעולם. את הסושי הראשון שלי טעמתי בעוונותיי בגיל 22 המופלג, בבופה קבלת פנים בחתונה, ונשבעתי שלעולם לא אגע עוד בדבר המוזר הזה שעשוי מאצה ואורז. שנתיים אחרי, אתגר אותי בן זוגי ולקח אותי לארוחה על טהרת הסושי. "מה אכפת לך" הוא אמר. "תנסי. למה לחיות עם קיבעונות?" ואני נלחמתי עם המקלות הסיניים, הרמתי את העיגול הקטן והיפהפה שלי, טבלתי אותו בסויה ו... הפלא ופלא. התאהבתי. התמכרתי. מאז לא הפסקתי לזלול סושי ואף השתכללתי ושדרגתי את העדפותיי הקולינריות.

אז היום אני כבר מכירה את ההבדל בין סושי מהיר וחובבני לסושי מקצועי, את ההבדל בין סושי שעומדים וחוטפים לבין סושי שנעשה באהבה ונאכל ברוגע במסעדה. סושי הוא מילה נרדפת לטקס, וכשנמצא המקום שמגיש לך את הסושי שאתה אוהב, אתו תתמיד. ואם אותה המסעדה מגישה בסוף הארוחה גם קינוחים טובים, הרי שזהו סוס מנצח. ואת הסושי של סופר סושי הייתי חייבת לנסות.

למנה ראשונה בסופר סושי אנחנו חולקים את ה"נודל סנייק"- חטיפי אטריות זכוכית וירקות עטופים בדפי אורז עם בוטנים ורוטב צ'ילי מתוק, מנה טעימה להפליא. מעטפת דפי האורז הדקיקה משלימה את טעם האטריות המתקתק, והבוטנים מצדם מוסיפים לעסק קמצוץ מליחות והרבה קראנץ' מענג.

העובדה שחלקנו רק מנה ראשונה אחת משאירה אותנו מספיק מורעבים ומשתוקקים לסושי. אז אנחנו מתפרעים ומזמינים ובונים לעצמנו קומבינציה בלתי מנוצחת של אורמאקי, רולים מיוחדים ורולים קראנצ'יים לסיום. תוך דקות מוגשים לשולחננו בסופר סושי מגשי סושי צבעוניים ומפתים, ואני מתמוגגת. תשעה חודשי התנזרות סבלתי בשקט, עכשיו הגיע הזמן להשתחרר. אנחנו פותחים בספיישל VEGI(טמאגו, בטטה, טמפורה, קנפיו, אבוקדו, אספרגוס ובצל ירוק עטוף בדף סויה ירוק). אני מתחילה לאכול לאט, כמו אחרי צום ממושך, מתענגת על כל ביס. שניות אחר-כך המקלות הסיניים שלי ושל בן זוגי מתנופפים באוויר ומתחרים על כל סושי וסושי. אנחנו עולים מדרגה ועוברים לרול סלמון, גבינת טופו ואבוקדו עטוף בסלמון מעושן. אם יש משהו שאנחנו אוהבים זה סלמון מעושן. הטעם הדומיננטי שלו מדגדג את הלשון ומתמזג בהרמוניה מושלמת עם הירקות ועם הטעם העדין של הגבינה. בכלל, חבל שרוב הסושיות מדלגות על תענוג הגבינה בסושי.

אחרי מנוחה קצרה, אני מרגישה שעדיין לא חיפיתי על זמן הסושי האבוד, ואנחנו עולים מדרגה נוספת ועוברים לסלמון טוביקו שחור עם בטטה ומלפפון. כן, גם לי מותר לפעמים לצאת מהקובייה ולהתפרע על ביצי דג שחורות ומתפצפצות בפה סביב הסושי שלי. רק חדוות ההעזה שווה את הכול. והטעם... אוי, הטעם. בן זוגי המום מנחישותי. "אולי נעצור כאן?" הוא מנסה באלגנטיות. לי זה נותן את הפוש להמשיך. "הזהרתי אותך מראש", מאיים קולי, ואני עוברת לגולת הכותרת: רולים חמים ופריכים. אני מעניקה לו את זכות הבחירה, והוא מזמין לנו סלמון גריל רול (סלמון סקין, קנפיו ובצל ירוק, עטוף בסלמון מוקרם בגריל בצ'ילי מיונז) וסלמון פנקו חם (עם סורימו ומלפפון). אחרי שהרולים עושים דרכם לשולחננו ואחר-כך לבטננו אני מתאהבת בבעלי עוד קצת: בזכות הבחירות המדויקות שלו ובזכות העובדה שהוא לא מזכיר לי אפילו פעם אחת שאני כבר לא צריכה לאכול בשביל שניים (או שלושה). את כל הרולים של סופר סושי אנחנו טובלים בהמון רוטב טריאקי, ג'ינג'ר כבוש וספייסי מיונז.

עכשיו כשסופר סושי מציעה גם עסקיות גם בסופי שבוע (!) ומשלוחים, באמת אין כבר שום סיבה הגיונית בלהסתפק בסושי סתמי ומחופף (ויסלחו לי סושיות מסוימות). העסקיות של סופר סושי מתחילות ב-12:00 ומסתיימות ב-18:00 (בשבת ב-16:00) וכוללות 4 מנות ראשונות לבחירה, 2 מנות נודלס מוקפץ לבחירה ו-4 קומבינציות סושי לבחירה, כולל אופציה צמחונית. בנוסף, Happy Hour שמוריד את מחירי המשקאות והאלכוהול ל-10 ₪ בלבד.

בכל אופן, אחרי כל הסושי הזה אנחנו זקוקים לסיום מתוק, ומזמינים טירמיסו מגבינת מסקרפונה איטלקית אמתית ובישקוטים ספוגי אספרסו וסופלה שוקולד נוזלי עם לבת שוקולד מתפרצת. אני אישית מכורה לסושי וגם לשוקולד. לצערי, רק מעטים משכילים להבין שלא כל מי שאוהב סושי (99% מבני האדם) רוצה לסיים את הארוחה שלו עם בננה מטוגנת או המצאה אסייתית אחרת. אז אני את שלי מצאתי וכשאני מוצאת אני נאמנה. מתי באים שוב?