הדייגים

"פתחנו בהסתערות על שיפוד השרימפס, שכל אחד מהם חיבק עגבניית שרי. הם הגיעו נקיים (למעט הזנב שהיה נקודת אחיזה שימושית), וצופו בתערובת תבלינים מעט פיקנטית..." דניאל לוין אוהב דגים ופירות ים במסעדת הדייגים, יפו

זה היה מתחת לאף שלנו כל הזמן. במשך שבוע שברנו את הראש בחיפוש אחר מקום שבו אפשר להתנסות במגוון מאכלי ים בלי לקרוע את הכיס. בסוף הזכיר לי מתן שדגים ופירות ים לא סתם נקראים כך, ומה יותר טבעי מהנמל?

מכיוון שנמל תל אביב הפך מזמן לסמל סטטוס של מסעדות יקרות, בחרנו בנמל האמתי, זה שביפו העתיקה. מסעדת הדייגים ממוקמת בתוך נמל יפו המתחדש והיא מתבססת על אספקה טרייה שמגיעה כל יום, איך לא, מהנמל. שמחנו לגלות שהסלון המשפחתי של מסעדת הדייגים מוקפד אבל לא מתיימר, ובזמן שאיש אינו מתאמץ יותר מדי על העיצוב, מתרכזים כולם במה שחשוב באמת.

מגוון סלטי הבית של מסעדת הדייגים כולל כמה מנצחים: סלט הבורגול טרי-טרי, הסלט הטורקי נפלא והחומוס (תוצרת בית) מצוין. לצד הפיתות הוגשו גם חצאי פיתות שנאפו עם זעתר ושמן זית ונתנו כיוון מעניין. המנה הראשונה הייתה מפגש של מטבחים, החל ממטבח ים תיכוני, דרך האיטלקי ועד למטבח האסייתי. במרכז השולחן הוצבה צלחת רחבה ובתוכה שלל פטריות חמות, גבינת חלומי מטוגנת, רוטב סויה, עגבניית שרי ואגוזים משלושה סוגים.

אחרי הסלטים היינו יותר ממוכנים לגשת אל העניין האמיתי. אי אפשר להישאר אדיש כשמנה כמו פלטת הרויאל של מסעדת הדייגים מוגשת לשולחן. ברגע הראשון היססנו, הייתה יראת כבוד מפני צלחת הענק (כחצי מטר אורך!) שהייתה חגיגה אולטימטיבית של דרי הים: שרימפס, מולים, קלמארי, סרטנים וסרדינים בתפקיד הדג העונתי.

פתחנו בהסתערות על שיפוד השרימפס, שכל אחד מהם חיבק עגבניית שרי. הם הגיעו נקיים (למעט הזנב שהיה נקודת אחיזה שימושית), וצופו בתערובת תבלינים מעט פיקנטית. מתן ידוע כמכור וכמומחה לשרימפס ואחרי טעימה מדוקדקת הוא הכריז "לא הייתי משנה בהם כלום, פשוט מושלמים!" אחרי שהשריפמס רכשו את אמונו, הסכים מתן לראשונה בחייו לטעום מהמולים, שלא אכזבו. הם הוגשו בקערה קטנה, שקועים למחצה ברוטב עשיר של חמאה דנית ושום, עסיסיים ומלאים טעם נהדר שהזכיר את הים. לאחר מכן כבשנו כמה הרים של טבעות קלמארי רך שטוגן בציפוי פריך וטעים, והוכן במידת הבישול המדויקת שהעניקה לו מרקם נהדר.

גם שורת הסרדינים שייצגו את הדגים הוגשה בציפוי קריספי. בניגוד לתדמית הפשוטה והזולה שלהם (ככל הנראה בגלל קופסאות השימורים), נתנו הסרדינים הופעה מעולה. אף על פי שמדובר בדגים קטנים, הם היו בשרניים להפליא ועם כמות זניחה של עצמות. כך למדתי שאין סיבה לזלזל בסרדינים הטעימים שהיה נחמד לנשנש לצד הקלמרי והשרימפס.

ככל שהתקדמנו חשפנו שני סרטנים כחולים שהיו חצויים לשניים וחיכו לנו בסבלנות מתחת ליתר פירות הים. בשר הסרטנים היה רך ושנינו התלהבנו מן הטעם הנקי והעדין שלו. העבודה שנדרשה לפירוק ולחילוץ הבשר לא הפריעה לנו למצות כל טיפת טעם מהסרטנים קטנים.

למרות כל הסרטנים והקלמארי ששחו לנו בבטן, נשאר לנו מקום לעוד קינוח קטן. במסעדת הדייגים מתגאים במלבי ולא בכדי. הוא מוקפד ומקושט בשפע מי ורדים אדמדמים, קינוח ישראלי אמתי, הפודינג של המזרח התיכון. הפודינג הלאומי עשה את העבודה בהמתקת הארוחה שלנו אצל הדייגים, מבלי להשאיר תחושת כבדות. בדגים, כמו בכל דבר בחיים, שווה להגיע למקור ולחוות ממקור ראשון. מסעדת הדייגים העבירה לנו ערב פשוט ונהדר של מאכלי ים מעולים. קצת כמו משפחה חמה שאוהבת לארח, בלי קפריזות ופוזות, מפנקת, נדיבה ומזמינה.